וישנם הרבה בקרים, בהם אני ניתקת מחום גופו ונוסעת לבית-הספר
ובדרך, באוטובוס, נפעמת מיופי העיר הזאת ומיופי השמים הקרועים
לרווחה ומביטה באנשים אשר עוברים על-פני דרך חלון האוטובוס,
כמו בתוך אקווריום, וקוראת את השלטים בערבית. ולבסוף יורדת,
ומוצאת את עצמי קרובה לבית-הספר וזה כאילו עוד פרידה ממנו,
ומשם אני ממשיכה לבדי, והבוקר קריר והמרחבים לפני עצומים, שדות
ושמיים, ואז רפת ופרות חמודות מסודרות בשורה תוחבות את ראשיהן
בסורגי הברזל ואוכלות קש, וציפורים שחורות, עשרות מהן,
מתרוממות לפתע במשק כנפיים אדיר וממלאות את השמים בכתמים
שחורים. ואני הולכת לאורך הכביש ומהרהרת בלילה שלנו או בערב או
ביום העתיד להתחיל ממש עכשיו, וכך זה שוב ושוב ושוב ושוב קסם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.