אני רואה אותם.
אני רואה אותם מהחלון שלי כל לילה, חיים את חייהם.
אני מביט בכל אחד מהם ארוכות, בוחן בדייקנות כל תנועה ותנועה
שהם מבצעים.האישה ממול בדיוק סיימה לאסוף את הכביסה היא מורידה
את האטבים אחד אחד, מנגבת את הזיעה מפניה, ופונה ללכת עם סל
גדוש בבגדים.
איזו פשטות בדבר זה. איזה יופי מציף את תנועתיה של האישה הזאת
כאשר היא מבצעת את הפעולה היומיומית הזאת.
אני מביט הלאה. אני רואה ילד בחלון. הוא מביט בציפיה למטה,
כאילו היה מחכה למשהו. הוא מגרד את ראשו, הוא מסדר את הפיג'מה
שלו,
ומרגיש פתאום זוג ידים גדולות ומגינות המכסות על עיניו. חיוך
מתפשט על פניו,הוא מסתובב לאט, ומחבק דמות אבהית שעומדת
מאחוריו.
אני מרגיש התרגשות בגופי, ומעדיף לעבור לחלון הבא כדי להמנע
מרגשות מיותרים. אני רואה אישה, צעירה. שנכנסת לחדרה בסערה.
כאילו מנסה להסתתר, אבל יש איזה חיוך מתגרה על פניה, משהו מרגש
אותה. היא מורידה את חולצתה, לחדר נכנס גבר. הוא מתקרב אליה,
נוגע בה קלות היא מצחקקת. הוא מתקרב עוד יותר, הוא מתחיל לנשק
אותה. הנערה מתמסרת לו, ותוך כדי תחיבת לשון לפיו, סוגרת את
הוילון בחלון.
עברתי לחלון האחרון בקומה. אני יכול לראות בו אור חלש, של
מנורה יחידה בחדר. האור מתחזק. לחדר נכנסת אישה זקנה, ומתיישבת
על כיסא נדנדה ישן שעומד ליד החלון. היא נאנחת, נושמת את אוויר
הלילה ומחייכת. היא מחייכת חיוך קטן שנראה ולא נראה, ועוצמת את
עיניה.
היא נראית שלווה, מאושרת. היא ממשיכה לחייך, וממלמלמת מילים
אחדות, היא קמה, בכבדות וניגשת לחלון, היא מביטה גם החוצה. היא
מביטה בי ואני בה. המבט בעיניה קפוא. היא מביטה בי בפנים
קפואות, כאילו הצצתי לתוך עולמה שלה, לתוך רגע פרטי ומיוחד שלה
ללא רשות.
היא נכנסת חזרה לביתה. אני נכנס חזרה לביתי.
אני עוד חושב על הלילה המיוחד של אנשי החלונות שלי. ואיך הייתי
רוצה לחיות כמוהם. איך הייתי רוצה רגעים קטנים של אושר כמו שהם
חווים בפעולות היומיומיות שלהם. איך הייתי רוצה ציפיה לאדם
אהוב, כמו של הילד הקטן. איך הייתי רוצה אהובה, להחזיק אותה
בלילות גשומים, לחוש אותה. אבל הכי הייתי רוצה את השקט של
הזקנה.
הרגעים הנדירים של שקט נפשי ללא הפרעות.
חיים מאושרים אני רוצה, לחיים מאושרים אני כמה.
אבל כל עוד אנשי החלונות הם שלי, אני ניזון מהם, מהאושר שלהם,
מהרגעים שלהם, מהריגושים שלהם, וחיי שלי לא מעניינים אותי.
ואני גם לא חושב שהם יעניינו מישהו אי פעם, אז אין לי טעם
בלהיות איש חלון של אדם אחר. כולם הם אנשי החלונות שלי.