"קצת יומרני לקרוא לקטע 'חזון העצמות היבשות', אתה לא חושב?"
שאל מר בראון את תלמידו הצעיר, יושי.
יושי ישב ולא הגיב. הוא קיבל שלשום השראה לכתוב את הקטע הזה,
והחליט להגישו בתור החיבור שניתן לשיעורי בית.
מר בראון אסף את החיבור אל תיקו ויושי קם בזעקה "אתה לא מתכוון
לקרוא אותו עכשיו?"
מר בראון הניד לראשו בשלילה ואחרי מספר שניות הוסיף "הוא יהיה
החיבור הראשון שאני אקרא בבית, אני מבטיח לך שתקבל את הציון עד
סוף השבוע".
היות ויושי נשאר חסר אונים, מר בראון קם מכסאו ויצא מהכיתה.
יושי התכונן ליציאה כשלפתע שמע קול מוכר "יושי... יושי... אתה
חייב להפיץ את המסר... אתה חייב לשנות את הסביבה"
יושי הביט סביבו כדי לזהות את הדובר. הוא לא מצא אף אחד בחדר,
אך הקול הסמכותי והישיר המשיך להדהד בו באופן מופתי.
יושי יצא לביתו ובמהלך צעדתו ברחוב הוא מצא עלון. עלון אשר
מודיע על משלחת לחילופי סטודנטים ללונדון. יושי החליט שאנגליה
היא המקום המושלם בשביל להתחיל להפיץ את החזון, בפינת הייד
פארק המופרסמת. יושי הרים את העלון וכשהגיע לביתו התקשר אל
המרכז. לאחר מספר נסיונות כושלים, הוא הצליח לתפוס את המרכז
לחילופי סטודנטים ונרשם לתוכנית, כאשר לביתו אמור להגיע תלמיד
אנגלי בשם ג'ונתן מית'. לאחר מספר שעות של ציפיה הגיעו חבריו
של יושי לביקור סטנדרטי. ג'ף ומארק נכנסו לחדרו, ויושי החליט
לספר להם על ההתגלות שהיתה לו, ולהקריא להם את הקטע שהוא כתב.
לא ניכר שהם התרשמו מהעובדה שיושי מסוגל לכתוב טקסט מסוג כזה
או לחשוב על רעיון כזה, אבל בטקסט היה משהו נוסף, כמעט אלוהי.
ג'ף העיר ליושי לאחר שסיים את קריאת הטקסט כי הוא ידע מאז
ומעולם שיושי הוא שליח מסוג כלשהו. מארק הוסיף :"כן, כל היפנים
שליחים" וגיחך לעצמו.
ביום שני יושי הגיע לבית הספר, ובשיעור החיבור של מר בראון הוא
קיבל את חיבורו חזרה עם ציון של 95, וחיוך ליד הציון, כולל
הערה "החיבור מבחינה טקסטית לא ראוי ליותר מ80, אבל הרעיון
מקסים, ועל זה הציון גבה".
יושי הגיע לביתו באחר הצהריים כאשר בחדרו חיכה לו ג'ון מית'.
יושי תיחקר את ג'ון על פינת הנואמים בהייד פארק ושאל את ג'ון
מה הוא חושב על נאומו. ג'ון הודה כי נאום זה יותר מרשים
מהנאומים הרגילים שמוצגים בהייד פארק.
כאשר הגיע מועד הטיסה עלו יושי וג'ון על המטוס החדיש וציפו
לטיסה.
כשעה לאחר ההמראה קולו של הקפטן נשמע :" אההה.. אנחנו בקשיי
טיסה עקב קו ראות לקוי... אנא הישארו במושבכם, וחגרו חגורות
בטיחות".
יושי פחד לחייו. הוא מעולם לא הרגיש כה חי. הוא חש את הצורך
העז לקום ולנאום את נאומו לחבריו למטוס. גם תחינותיה של הדיילת
שישב לא עזרו, הוא המשיך לעמוד איתן עם כל טלטלות המטוס ועם כל
קפיצה הוא רק הרגיש טוב יותר עם נבואתו. הוא כבר העיז לומר
לעצמו- נביא.
המטוס בסופו של דבר נחת בלונדון בשלום, אך הנוסעים לו. כל אחד
ואחד מן הנוסעים הבין את חטאיו, והלך לביתו או למשפחתו על מנת
להתנצל בפני חבריו ומשפחתו.
יושי רץ להייד פארק, עלה על ארגז והחל לנאום. הוא נאם וצעק
ושאג, הוציא את ריאותיו ואת מיתרי קולו על מנת שישמעו אותו כמה
שיותר אנשים. לאחר שסיים לנאום הביט סביבו. הוא ראה עוד מספר
רב של נואמים, אחד בעד היהדות, אחד בעד האיסלם, אחד משוכנע
שחטפו אותו חייזרים. יושי חשב לעצמו שלמזלו, הוא לא אחד
מהמעוותים האלו.
הרי הוא קיבל מסר מהאל.