הנה אמרתי הכל
לא הסתרתי ממך דבר
הנה חשבתי בקול
על ההווה, העתיד, העבר.
מה יהיה עוד שנה?
הלוואי ויכולתי לדעת.
אני מבין אותך, ענה
ובי לא העז לגעת.
ופחדת ממני כמאש
עכשיו אני מבינה.
הצדק שלך נשטף מהעט
את לבי להישבר אני מכינה.
אני רוצה לצעוק, למחות,
להישאר איתך באשלייה
את מה שמתחת למחוק
לשים את הלכלוך בהשרייה.
אבל אי אפשר להסתיר
את כל הרוע שנשאר
כמו שאי אפשר להסביר
איך מרגיש לב נשבר.
לא רוצה ללכת מפה
אבל האמת בלתי נמנעת
רוצה להיות שלך, או
לפחות לא להרגיש נכנעת.
אוהב אותך לעדי עד
אך לעולם לא תהיה לי
כולאת בידי הקטנה עב
לכל הרגשות שיש בי.
הישאר, עזוב, כפי רצונך
לי כבר לא אכפת מכלום. |
