הארנב גולי התעורר לאיטו
וירד ממיטתו.
רחץ את פניו,
סירק את אוזניו,
התלבש ועלה לקומה מעליו.

"אמא, בוקר טוב
אני כבר מוכן לצאת לרחוב".
"תירגע גולי " אמא אמרה,
"עדיין מוקדם נורא.
בינתיים אתה יכול להתחיל לאכול".

גולי אכל יפה
בזמן שאמא שתתה קפה.
"אתה הולך היום לבד לגן?
אתה לא חייב כמובן".
"ללכת לבד אני פוחד מאוד,
אני חושב שאקרא לנמרוד".
"אין בעיה" אמא אמרה,
ולשתות את הקפה גמרה.

גולי התקשר לנמרוד מייד
וקבע איתו שילכו לגן יד ביד.
כשהגיע נמרוד הם התחילו לריב,
ורדפו זה אחרי זה סביב סביב.

"אני לא רוצה ללכת איתו" גולי אמר
ונמרוד צעק בדיוק אותו הדבר.
אמא כבר התחילה לכעוס:
"טוב אולי נתקשר לעמוס?"
"כן, כן" גולי לחש
"זה רעיון מצוין ממש".

עמוס הגיע בשבע ושלושים,
ובידו שקית עם משמשים.
גולי חטף לו מייד משמש,
ועמוס הביט בו במבט מתבייש.

"אני רוצה הביתה " אמר עמוס בקול נשבר
"אז תלך כבר" גולי אמר.
אמא אמרה "גולי היום אתה ממש לא מנומס"
ובדיוק אז ליאור נכנס.

גולי חשב
על כל מעשיו:
"השעה שמונה כבר-
מתחיל להיות מאוחר,
ואם אריב עם עוד חבר
אני עלול לאחר.

באמת מה קרה לי היום?
אולי חלמתי איזה חלום?
או שקמתי על צד שמאל,
ומכל דבר קטן עשיתי ריב גדול?
הגיע הזמן להיות בוגר,
ולדעת איך להתנהג לחבר".

מייד התקשר לעמוס ונמרוד
ואמר "אני מצטער מאוד.
לא התכוונתי לפגוע בכם
ואני רוצה להיות חבר שלכם".

עמוס ונמרוד הסכימו מייד,
וכולם הלכו לגן יד ביד:
גולי מוביל- מדלג לו בשביל.
נמרוד אחריו- עם תיק על הגב,
עמוס מקפץ ודוהר לו כמו סוס
ואחרון חביב ליאור- צועד בנימוס.

וכך התחיל לו עוד יום חביב,
יום נעים וחם של אמצע האביב,
וגולי הבין
שאם תהיה נחמד לחבריך
גם הם יהיו נחמדים אליך!