ופתאום, אתה רואה בה מישהי שלא ראית מעולם.
עדינה, יפה, מתוקה.
זה כבר שנתיים שאתם מכירים, ורק היום באמת הכרתם.
ולחשוב שמוקדם יותר כעסת עליה.
אלכוהול משחרר הכל, היא אוהבת אותך, ופתאום זה מוציא ממך את כל
החשק להתאבד, ופתאום המפרשים שלך מלאים ברוח, ועכשיו שיחה,
ועכשיו דמעה, וחיבוק, ותודה, אתה פה בשבילה, ובשבילה,
ובשבילה.
ועוד שיחה, ושוב תודה, אתה מרגיש טוב עם עצמך, אתה מרגיש טוב
איתה. כיף לך, החיים מחייכים, ופתאום אתם מתקרבים, אתה מוכן
להקריב המון בשביל לראות אותה. היום היא עוזבת, ועד שהיא
תחזור, אתה תיעלם, אבל זה לא ממש משנה, כי אתה יודע שכשתחזור,
היא שם, תחכה. ויצירה, וחיוך על השפתיים, ואתה יודע שהיא תבין,
ושוב חיוך, ובלי לשים לב, אתה לוחש את שמה, ומחייך, ומחייך,
ומחייך.
היא הביאה אור לחייך, לא חשבת שהיא כזאת, חשבת שהיא שונה, אבל
היא לא, היא מדהימה, ועדינה, ויפה, ומתוקה. ופתאום אתה שומע את
הקול שלה, מהדהד לך בראש, היא זועקת לעזרה, ואתה שם, מנסה
להגיע, להושיט יד, אבל אתה כבול במסגרות של החיים, יש סדר בכל
דבר ויש דברים שאי אפשר להפר, אבל אז אתה מחליט שהיא חשובה  לך
יותר מאיזה מסגרת טיפשית, ושובר את כל המסגרות, מושיט לה יד,
מחבק אותה חיבוק עמוק, ונותן לה כתף להישען עליה, אומר לה
שתמיד תהיה שם בשבילה, אם מתוך הצללים תופיע, או ממעמקים, תהיה
שם בשבילה, תמיד.