רחוק, במקום אפל ומסתורי שלושה אנשים נפגשים. היכן? לא משנה.
מתי? לא משנה. מדוע? גם, לא משנה. זהות האנשים לא חשובה.
איש א' היה די מרוצה. חיוך מסתורי השתרע על פניו. הוא לבש ז'קט
כחול קהה, בוהק. עיניו זהרו בירוק בוהק, והוא צעד כאילו העולם
היה שלו.
איש ב' נראה מלוטש וחוור. כל בגדיו היו שחורים, על ראשו כובע
שחור ועיניו שחורות גם הן. הבעתו הייתה סתומה לחלוטין, הבעה
שלא מביעה. הוא היה מסתכל לכל הצדדים מדי פעם, רק כדי
לוודא...
איש ג' היה מוזר. הוא לבש גלימה צהבהבה-חומה ורטייה על אחת
מעיניו. הבעתו הייתה של מטורף גמור, לפחות כך נדמה בהתחלה.
הייתה בו מעין אדישות לכל, וגם לכלום. גופו היה גוף של מת.

הם התקרבו אחד אל השני, בזהירות אך בנחישות. כשהגיעו למרחק של
כמטר אחד מן השני, החלו להחליף מבטים שונים. קיוו, כנראה,
למצוא סימן, להשיג יתרון, אך ללא הועיל. הם לא ידעו ולא ידעו
כלום אחד על השני.
איש א' פתח בשיחה: "למה רצית שניפגש? המצב הזה מסוכן. מאוד
מסוכן. אתה לא מבין את זה? יש לך מושג כמה... יש לקצר כמה
שאפשר. אז מהי מטרת ה... פגישה הזאת?"
איש ב' נעץ עיניים גדולות באיש א', ופיו זז קצת במין חיוך קטן,
לא מורגש. הוא ענה בנימה מונוטונית, שלא היה חסר בה מן הלגלוג:
"הבה לא ניכנס למשחקים חסרי טעם. אין לך שמץ של מושג אם השיחה
הזאת מסוכנת או לא, או למה. החזות שלך לא מטעה אף אחד. כולנו
יודעים בדיוק מי אתה. למה אתה מתעקש להיראות בצורה שרק מזיקה
לך?..."
איש א' לא היה מופתע. הוא ענה בקול נינוח: "מה גורם לך לחשוב
שאתה יודע מי אני? שאתה יודע משהו עלי? אתה באמת חושב שאהיה
מספיק טיפש לתת למישהו בעולם הזה לדעת משהו עלי? נראה שההסוואה
שלי, עתה, כבר בלתי ניתנת לפענוח. לעולם לא תדע מי אני. לעולם
לא..."
כאן איש ג' התפרץ לשיחה בלהט: "אין לנו זמן לזה. האם זה באמת
משנה מיהו כל אחד מאתנו? מה שמשנה זה כאן ועכשיו. אז למה אנחנו
כאן???" הוא רמז לעבר איש ב'.
איש ב' נסוג קצת. הוא הביט לכל הצדדים, ואז ענה: "האם אתם
מבינים שהפגישה הזו היא אולי הפגישה החשובה ביותר שהייתה בין
אנשים כלשהם בכל ההיסטוריה? החשובה, והסודית ביותר? מדוע אתם
מזלזלים בה?"
איש א' החל להיראות מודאג. זה לא הלך כפי שציפה. הוא ענה: "אני
לא מבין מה... מה המטרה?..."
השתרר שקט מוחלט. במשך שעה קלה הם רק הביטו זה בזה.
איש ב' שבר את הדממה: "אתה מצפה למשהו, נכון? תשכח מזה. זה לא
יצליח..." הוא הפנה את דבריו לאיש א', "אתה לא תצליח. מה אתה
מנסה לעשות? להרוויח זמן? למה? בכל אופן, המשחק נגמר..." הוא
הוציא מין התקן מוזר, לא גדול, מכיסו. הוא לחץ על כמה כפתורים
וחיכה. כלום לא קרה.

איש ג' צחקק בקול מטורף. הוא אמר: "זה לא משחק והוא לא נגמר.
שניכם לא מטרידים אותי במיוחד. אתם מיותרים."
איש א' חייך. הוא ענה: "אתה... אתם חושבים שאתם עולים עלי?
מהרגע הראשון היה לי יתרון. הבה נפסיק במשחק הזה. אז מה אני
עושה כאן עם האויבים שלי?..."
איש ג' דיבר, בקול מטורף: "רק אחד מאתנו הוא אויב שלך. וכולנו
יודעים מי זה..."
הזהות שלהם לא משנה, רק המעשים. למי יש יתרון בכל רגע.
איש א' נסוג. הוא שלף אקדח. נשמעה ירייה. ואחריה שקט. דבר לא
קרה. הוא חייך.
איש ג' התלהט: "אלה לא כדורים אמיתיים, הם מזויפים.בדיוק כמוך.
די ברור בשלב זה שאחד מאתנו ימות."
איש ב' הסתכל שוב לכל הצדדים. הוא לא נרתע: "זה היה ברור
מההתחלה. האם באמת חשוב רק מה שאנחנו עושים...? מה יקבע מי
מאתנו ימות? המעשים שלנו?"
איש ג' נסוג קצת. הוא נעשה חוור.
לאיש א', לעומת זאת, הוקל. הוא חייך ואמר: "קרה משהו? משהו
הבהיל אותך?" הוא נעץ מבט חד באיש ג'.
איש ב', במבט סתום, שלף פתק מכיסו. בתגובה, עשו כך גם איש א'
ואיש ג', בעודם נועצים מבט אחד בשני.

איש ב' דיבר שוב: "ובכן... ידוע לנו שבצירוף הכתוב על שלושת
הפתקים נצליח." הוא נסוג קצת, ואז, בתנועה מפתיעה, זרק את פתקו
על הרצפה. איש א' ואיש ג' עשו כמוהו, אך פתקיהם נחתו על הצד
הלא נכון, כנראה.
שלושתם הביטו אחד בשני. הם התכופפו והרימו את הפתקים, כל אחד
את שלו. זה לא היה פתרון טוב.
איש ג' הרים את ראשו ושאל: "מה יש בפתקים? מה נלמד מהם?..."
שוב השתרר שקט.
איש ב' ענה לבסוף: "אולי... אולי נלמד מהם על מי מאתנו למות.
מי מאתנו הוא האויב."
"אך זה עונה על שאלתך..." אמר איש א', "אחד מאתנו ימות בגלל...
מי שהוא"
איש ב' הנהן קצת. הוא היה מוטרד מאוד... הוא הבין. הוא הבין את
הבעיה: איש א' ואיש ג' ראו את הפתק שלו. אם כך, ייתכן שהם
יודעים...? אך מצד שני...
איש ג' חייך עכשיו. האם הצליח? האם הצליח סוף סוף? הוא נרתע
קצת, ושלח את ידו לכיסו. הוא לחץ על משהו. נשמע תקתוק מוזר.

כלום לא קרה. שקט השתרר שוב.
שלושתם הביטו זה בזה, והחליפו מבטים שונים ומגוונים. הם נרתעו,
ונראו מודאגים. מבטם של איש א' ואיש ג' נעצר על איש ב', שנסוג
לרגע.
בתנועה אחת, כהרף עין, איש א' ואיש ב' היו מכוונים את אקדחיהם
לעבר איש ג'. הוא לא נבהל, רק נרתע קצת. איש ג' הוציא מכיסו את
פתקו וזרק אותו על הרצפה. הוא היה ריק. ריק משני צדדיו. לא היה
בו דבר. איש ג' חייך. הוא הביט מבט ממושך באיש ב', שנראה
מבולבל קצת.
יריות החלו משתלחות לכל עבר, אך כולם צפו זאת. דבר לא התרחש.
כששוב השתרר שקט, שלושתם ניצבו, עם הבעה אדישה, מוזרה. שלושתם
בהו בנקודה שביניהם. דממה כיסתה את הכל.

איש א' מעד לרגע, ועשה דבר לא ברור בידו השמאלית. לפתע פניו
האירו שוב. הוא חייך חיוך מסתורי וזרק את פתקו. גם הוא היה
ריק.
איש ב' חייך כעת. הוא שבר את השקט הארוך באומרו: "ובכן, אולי
התשובה הראשונה היא הנכונה. אין אנו יודעים דבר איש על רעהו.
למעשה, לא התקדמנו בדבר מתחילת השיחה הזו. אין אנו יודעים דבר,
כמו קודם. אולי זהותנו המדויקת חסרת חשיבות? מה שמשנה היא
הסיבה שאנו נפגשים..."
"ומה היא?" שאל איש א'. הם התקרבו קצת אחד אל השני, במבט
מסתורי.
"ובכן," אמר איש ג', "זה לא ברור?"

כהרף עין, היו שלושתם מחזיקים את אקדחיהם בידיים רועדות,
בבלבול ניכר לעין. כל אחד מכוון אל השניים האחרים לסירוגין.
מצב זה נמשך שעה קלה, אולי יותר.
לבסוף נשמע פיצוץ אדיר. דבר לא נותר. איש א', איש ב' ואיש ג'-
לא היו עוד. הם נפלו קורבן לעצמם... הם נפלו קורבן לזהותם.