יונתן בינבו / כשהעצב |
הידיים כבדות והלב נוקשה
האוויר לא זורם
ובא למות
כשהעצב כובש את רגלייך
הוא מטפס לאט
כמו רוצה משים
דגל בפסגת הר גבוה
כשהעצב אוכל את העור
אין הבדל בין לבן לשחור
רוצה לשקוע
לא לחזור
למה כשהעצב ממית
ולא נותן לחלום
אין מלאך שם למעלה
שעוצר את הכל?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|