דור כהן / רעב |
ועולמי חרב,
רוצה לאכול,
אבל לא יכול,
כי נגמרה לי הפיתה,
וגם אני שומע ריטה,
אז בא לי להקיא,
אבל אין לי כלום בבטן.
זה סתם חמשיר קטן שנועד לשעשע ולהצחיק, ובעיקר לשחרר את היד
בסדנה... בסוף בכוונה אין חרוז, כדי לגוון, ובעיקר בגלל שאין
חוקים...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|