|
מעשה בכדור קטן שהתגלגל לו בשלג
כדור פשוט שזרק איזה ילד
עם כל גלגול הוא גדל וגדל
נוספות לו שכבות כשהוא מתגלגל.
לפתע מגיח עץ למולו
ובמדרון המושלג נשמע קולו:
"אוי ואבוי" הכדור הזדעק
"אם בעץ אתקע - לפתיתים אתרסק!"
העץ נראה כמתקרב
הכדור כמעט התעלף
אך כמו יד נעלמה הזיזתהו
מנתיב ההתנגשות הוסט הוא.
"כוחי ועוצם ידי
את הדבר הזה עשו לי"
כך חשב הכדור והמשיך בדרכו
משקיף על המדרון לכל אורכו.
המשיך הכדור במדרון להתנהל
כשמדי פעם לצדדים הוא מסתכל
מחפש הוא בנרות עוד עץ
שלכיוונו יוכל להתרוצץ
להכריעו כמו שהכריע את הקודם
לא להשאיר ממנו דבר מלבד גדם.
מכיוון שהסתכל כמעט רק הצידה
שכח שצריך להביט גם קדימה
באבן גדולה לפתע נתקל
ולמרבה הפלא - לא התפורר כלל.
"אני גדול אני עצום
עד עכשיו זה רק חימום".
ממשיך הכדור במהירות עצומה
להתגלגל על השלג המכסה את האדמה
כך במשך ארבעה חודשים
עבר בדרכו הרבה מכשולים
תמיד חשב שהוא בלתי מנוצח
עד שיצאה השמש - ועל האדמה הוא נמרח
זה סופו של הכדור הגדול
שבטפשותו חשב שהוא כל יכול. |
|
|
לאחרונה הרבה
פעמים אנשים
אומרים שכבר אין
תקווה, למה
אנחנו צריכים
לקוות או דברים
כאלה, ברצוני
להזכיר מתי יש
תקווה, יש המנון
בשם "התקווה"
שאומר בדיוק מתי
יש תקווה, הוא
מתחיל במשפט
תנאי שאומר מתי
עדיין יש תקווה,
תחשבו על זה
טוב: כל עוד
בלבב פנימה, נפש
יהודי הומיה,
ולפאתי מזרח
קדימה, עין
לציון צופיה.
עוד לא אבדה
תקוותנו, התקווה
בת שנות 2000,
להיות עם חופשי
בארצנו, ארץ
ציון וירושלים.
מ.ש.ל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.