הכל היה בסלואו מושן באותו רגע. נמרח לאיטו במרחבי היקום, בלי
תחושת זמן או תפיסת חלל. מריחת מצב תלולה ומפותלת שהתפרסה לה
על כמה דקות חיוניות בחיי. אחרי שיצאתי מהאדום כתמתם סביבי
ונשמתי שוב קצת אוויר טהור, הבנתי בדיוק מה קרה לי שם לרגע.
אני...אני מתה.
כאילו, לא מצחיק בגרוש - יש מישהי, שהיא אני, מרוחה על המדרכה
בקצה הצטלבות הצומת, ואני כאן, משקיפה אליה.
אדיר.
לא ידעתי שאפשר לקבל כזאת זווית ביד, אוי תראו, ברחה לי עין.
אני צריכה להזהיר את כל קופצי הבניינים שזה רעיון לא ממש טוב.
עדיף אקדח. אני יודעת שאף פעם לא נראיתי טוב, אבל כאן נשבר
שיא, וגם נשבר עמוד השדרה. ואז התחילו להתקהל סביבי אנשים, את
רובם אני מכירה, את רובם אני אוהבת.
פתאום הם נראים כל כך קטנים, כמו נמלים.
איכס! למה היא מחטטת באף ליד הגופה שלי? גועל נפש, אף פעם לא
סבלתי אותה. אם לא הייתי מתה הייתי מעיפה לה כאפה. למה לא
מפנים אותי כבר? אני לא ראויה לקבורה בטח. ועד שימצאו את כל
השיניים.... נדמה לי שאחת התגלגלה מתחת לאוטו של שחף, השכן
הזקן.
יותר עבודה להם.

גם ככה החברה קדישא היו עושים לי עין הרע בכל פעם שהייתי עוברת
לידם בחזיה חשופה או משהו.
מגיע להם. היי, אני רואה את אימא...אוי אימא... אימא אל
תבכי..
מה את עושה לי אימא? למה את מנערת אותי? את מעיפה לי את העין
השנייה מהמקום אמא!!!
די, קחו אותה ממני, משוגעת. גם כן, אימא בת כלבה. עד שנשאר לי
קצת משהו במקום, באה ומעיפה את זה לכל הרוחות. סופסוף מפנים
אותי כבר, מקווה שלא יתנו לאמא להתקרב. מעניין לאן לוקחים
אותי.

בכל אופן, זה דווקא מגניב להיות מתה. מעניין איך אלוהים נראה.
מעניין אם יהפכו אותי למלאך. יתאים לי זוג כנפיים ככה יפים על
הגב. שיתלבשו טוב. בטח מלאך שומר, כמו ב"מגע של מלאכים". אני
אקבל מישהו לשמור עליו תמיד. והוא יאהב אותי מאוד. אני אהיה
מאושרת. ציפורים יצייצו מעליי ואור ניאון יפול על עורי בזווית
מחמיאה...
והשמחה, הו, השמחה!!!!

רגע, מה אם ישלחו אותי לגיהינום?