צצת לי יום אחד מבין השורות הרצות. האוכל לגרות סקרנותך? שאלת.
התמהמתי. אמרתי בליבי ודאי עוד אחד מציידי הטרף הקל. אך השורה
שהגיעה לאחריה אכן גרמה לי לענות מיידית.
כתבת: כל כך רע לי,  מיטען גדול על ליבי וחשתי צורך לשפוך את
כובדי בחסות האנונימיות.
לא יכולתי לשבת מנגד. הקלדתי מיד תשובה: מוכנה להיות לך לאוזן
קשבת. האם זה יכול לעזור?
חלפו להן השעות, השורות רצו על המסך, האצבעות מקלידות, להפתעתי
כבר שמעתי בחוץ ציוצי צפרים ובחלוני אור הזריחה המספר על יום
חדש.
לישון כבר לא היה טעם. נותרו אך שעתיים לציצול השעון הקורא לי
לקום.
מלאתי לי אמבט ריחני מפנק והשקעתי גופי בתלתלי הקצף מניחה למים
ללטף עורי ולחוש איך המתח אט אט משתחרר משריריי המכווצים.
עצמתי לי עיני והעלתי בדמיוני את בן שיחי.
הצעיר הוא או אולי מבוגר?  עושר מיליו וכשרונו לשחק בהשפעות
מילותיו, אז אולי מרצה הוא באוניברסיטה? או משורר? ואולי איש
שיווק מצליח? הגבוה הוא או נמוך?  ניסיתי לתאר קוי פניו.  עוד
רגע ונרדמתי לי כשבעיני רוחי האיש שבדמיוני יושב על שפת האמבט
ואנו ממשיכים את שיח הלילה. צילצול השעון המעורר העירני. כל
אותו יום, שיחתנו לא הרפתה ממחשבותיי.
בערבו של יום, כאשר חזרתי לביתי מעבודתי, בדרכי לחדר השינה
להסיר בגדיי לחצתי על מתג הדלקת המחשב. הכנתי לי ספל קפה מרגיע
ופרסתי פרוסת עוגה. התישבתי לחפשו.. האם ימצא? הרי לא קבענו
דבר, ואולי החליף כינויו? ואולי החשפותו אמש הביכה אותו ולא
ישוב?
לפתע צצה שורה ירוקה על מסכי. ברוכה השבה. חיכיתי לך.....
תפשתי עצמי מחייכת חיוך רחב מול מסך השורות.
האיש, צעיר ממני בשנתיים, שוהה בחו"ל. נשוי עם שלושה ילדים
קטנים  משפחתו מתגוררת בארץ.  החליט אחרי שנים רבות, להחליף
עבודתו ולהכנס לעולם העסקים. בתחילה עסקיו צלחו וכך גם פרחה
האהבה בקן שלהם.
נולדו הילדים, אך בגלל שיקול גרוע, נפלו עסקיו. הגיע לתחתית
הטבלה. ואז החלו גם הצרות מבית. לא יכל יותר לשאת בזה. החליט
שיצליח להגיע שוב לאותו מקום ויהי מה.
ואז קיבל הצעת עבודה מפתה מאד שמשמעה מגורים מגורים מעבר לים.
הרהר והחליט שכך גם יוכל לשרוד במערכת הזוגית שהתפוררה לה. וכך
היה. מדי חודש הוא מגיע להיות במחיצת משפחתו לחופשה קצרה.  
כל יום, שוחחנו דרך המחשב. כל ערב הסתיים בזריחת החמה. עייני
כבר נותרו נפוחות מחוסר שינה, התחלתי להיות מפוזרת ולא מרוכזת,
התרחקתי מידידים ומעיסוקי הפנאי הכה אהובים עלי, והתמכרתי
לשיחות הנפש עם האיש המקסים והמעניין. הרגשתי איך מתפתחת
אהבה.
או יותר נכון התאהבות.  לאחר כחצי שנה רצופה של שיחות עד
הבוקר, הוא החליט שזה הזמן להכיר במימד האחר. היה עליו להגיע
לארץ. קבענו פגישה. הרגשתי כל כך קרובה וחשופה אליו שהרשתי
לעצמי שניפגש בביתי.
מהרגע בו נפגשו עיניינו לא יכולנו להנתק אחד מהשניה. רעדנו
כעלה נידף נותרנו חבוקים וכששפתיו ירדו לפגוש בשפתותיי הרגשנו
איך זרמים אדירים שוטפים בגופנו. נפרדנו למחרת בצהרים כאשר בכל
אותן השעות תינינו אהבים, אכלנו והאכלנו, שתינו והשקינו,
שוחחנו זה לתוך עיניו של השני, התקלחנו אך לא זזנו מילימטר זה
מזו.
לאחר כארבעה ימים, כאשר פתחתי מחשבי הוא כבר חיכה לי. חזר
מביקורו המשפחתי בארץ. ניסינו לשוחח. אך השיחה היתה מאולצת.
המילים לא זרמו,  הפסקות השתיקה התארכו,  ואז לאחר כשעה, כתבתי
לו שעלי לקום מוקדם, שמתנצלת אך עלי להפרד.
וכך כל יום פחת העניין שבקשר, עד שנמוג לחלוטין.
חלפו שלוש שנים. הזמנתי חברה טובה שלי להתארח לסוף שבוע. והיא
מספרת לי בהתלהבות ועם זיק של אהבה בעיניים על איש משגע שהכירה
שלושה ימים לפני כן במחשב. ומאז הם מחוברים לילות שלמים. צחקתי
ושמחתי בשבילה.
ו... אז הטלפון הסלולרי שלה השמיע צילצולו. על פי הסומק על
לחייה הבנתי שזה האדם שהכירה. ואז העבירה לי את הטלפון. נשמע
קול גברי, מדהים,  קטיפתי,  מלטף כזה.
אמרתי נעים מאד. אני ריטה חברתה של..... והוא ענה: אני יודע.
צחקתי ואמרתי בשובבות אההה כבר שוחחתם עלי? ואז הוא עונה.:
יקירתי אנחנו מכירים שנינו והשארת אותי לפני זמן רב, עם חצי
אהבתי בידי....  לא היה חסר הרבה שהייתי נופלת מהכסא מתדהמה.
נותרתי פעורת פה.