|
רוח פרצים נושבת בשיערה
חושפת את מה שמעולם לא קרה
טיפות נוקשות על אדן החלון
שוטפות את מה שלא הספיקה לחלום
מוטלת בפינה, זרוקה על הרצפה
מתבוססת בשתיקה
נמסה מאהבה
היא אולי עדיין הייתה ילדה
ואולי באמת היא קצת התבגרה
אך תמיד הייתה עיוורת לראות
את מה שיכול היה לקרות
והנה, צל לבן מכסה עליה
ושוב, זר חורש בשדותיה
מאבדת את הצפון
מאבדת את הראש
היא לעולם לא תהיה בת עשרים ושלוש |
|
|
לפעמים אני שוכח
שיש אנשים
בעולם, אבל רק
לפעמים.
לפעמים אני שוכח
שיש חיות בעולם,
אבל רק לפעמים.
לפעמים אני שוכח
שיש צמחים
בעולם, אבל רק
לפעמים.
תמיד, אבל
תמיד... אני
שוכח שאני הוא
אני.
אלוהים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.