הנפש אותי.
וכי מדוע שלא אצחק כשיכורה?
בהביטי בך בבואתי כה ברורה
ולפעמים כל רצוני- לברוח.

הנפש אותי.
כמו היו חוטי בידייך בלבד
כאילו חולי בשעוני עמד
משכני כמו היה לך הכוח.

רקוד נא עמי.
אני מרוטה וחבולה בשערייך
וצמותיי על גבי נופלות דומם
אחי בשאול ואני כמו הלכתי עמם
רקוד איתי כאילו מסוגלת אני ללמוד צעדייך
כמו הייתי עדיין אותו יצור מושלם.

הנפש אותי!
לו עוד היו איתי שפתיי היפות
לו לא היו עיניי בך נתלות עייפות
הנפש אותי
כי אז אוכל לנשקך כמו היית אמיתי
הייתי נסחפת אתך בריקוד איטי
ואז
עתה אני מסתקרנת
ממי הייתי כך מבקשת
שיימחה, שימשוך חזרה
את בת הקול הדוממת
הבובה השבורה...