אני אף פעם לא הצלחתי לחיות את החיים ללא פחד, ללא תכנונים סתם
ככה בספוטניות.
אבל החבר הכי טוב שלי הצליח.
בשבילו כל יום הייתה הרפתקה חדשה, משהו חדש שיש לגלות.
הוא ניצל כל יום עד הסוף.
בגיל 21 הוא מת.
אלוהים קטף את הפרח שלי מוקדם מדי.
הוא קטף את הפרח שלי כשרק התחלתי לחיות את החיים.

אדם אני רוצה להיות כמוך.
אני רוצה לחיות כל יום כאילו זה חטא לחיות אז אם אנחנו כבר
חוטאים אז לחטאות עד הסוף.
לחיות כל יום כאילו יש הרפתקה חדשה לגלות.
לחיות על הקצה ולעשות כל דבר אפשרי.
לחיות כאילו אין מחר.
"היום זה היום ומחר את לא תדעי מה יהיה.
מחר אני יוכל למות, אני יוכל לחיות, אני יוכל להיות באמצע של
שניהם.
את לא יודעת מה יהיה מחר בגלל זה את צריכה לנצל כל יום כאילו
הוא היום האחרון.
"אל תכנני תוכניות, תהיי ספונטנית, תחיי קצת, תחי על הקצה,
תעשי דברים משוגעים.
אבל אף פעם אל תשאירי דברים למחר כי את לא יודעת אם את תחיי
ביום שלמחרת."
זה מה שאמרת לי יום לפני שנהרגת.
אדם אלוהים לקח לי אותך מוקדם מדי.
הוא לקח לי אותך באותו יום שסוף סוף השתחררתי.
הלכתי אלייך הביתה לקחתי לך תיק עם תחתונים ומברשת שיניים
ונסענו לאילת.
התחלת לצחוק עלי על השינוי הזה.
"יולי המתכננת סוף סוף השתחררה קצת." אמרת.
באותו יום כשקמתי הרגשתי כאילו זה חטא לחיות, אז החלטתי לחטאות
עד הסוף ולנשק אותך.
לראות למה זה יגרור.
הנשיקה גררה אותנו למיטה.
כשעישנו את הסיגריה שאחרי התחלנו לצחוק.
10 שנים של חברות טובה הובילה לזה.
ידענו הכל אחד על השני.
אהבנו אחד את השני אבל לא בדרך שחשבנו...
אחרי זה הוצאתי אותך מהמיטה והלכנו לעשות בנג'י.
ובדרך לשם כשנהגת מהר מדי וצחקת עליי כשאמרתי לך להאט אתה
נפגעת. התנגשת במכונית שהייתה לפניך ופשוט עפת דרך החלון.
הגישה שלך לחיים היא זו שהרגה אותך בסוף.
אבל אתה גרמת לי באמת להבין את שתי המשפטים שכל הזמן אמרת לי:"
אין לדעת לאן המחר יוביל אותך או מה ייקרה."
"תנצלי כאילו כל יום הוא יומך האחרון."
אתה ניצלת כל יום ככה.
עד שניצלת אותו יותר מדי...