דרכים מתפצלות להן
ללא התראה, ככה סתם
התהום מתקרב, צריך להחליט
החלטה אף פעם לא נמצאה בלקסיקון שלי
כמו מילה זרה שרק יודעים על קיומה

אני קופץ מהאוטו, מתחיל לברוח
רץ כמו מטורף בתוך המדבר השמימי
הסביבה מונוטונית, כלום לא משנה
זה כבר נהפך לשיגעון
שוב באותו מקום

הבריחה היא אינסופית
המחבוא הטוב ביותר
לאנשים כמוני אין ברירה
נמשיך לחיות בחלומות ולמות במציאות

אין נקודת מפנה
בתוך תא חונק
מסגרות זה לא בשבילי
בהן אני גוסס

אז תנו לי לחיות בעולם האלטרנטיבי שלי
איפה שהרגש היחיד הוא כאב והסרקזם הוא השולט