הלב- בוער לו,
דופק כמטורף בקירבי
ולפתע נעלם דום.
פורץ בשאגת אימים
"לאאא!..."
ואז ממשיך להתרוצץ ולהתפוצץ
בתוך גופי.
.
ניסיתי לאלמו, ניסיתי להשתיקו
להחביאו בין האיברים הכחושים,
אך הוא ממשיך בשלו,
לזעוק ולצעוק כחולה רוח.
ולבסוף- פורץ מתוכי
כבשאגת ארי
פרוע כאחוז טרוף,
צועק זועק את שמך
כאשר מפל הדמעות,
שנאגרו בזמן הגשמים העזים
שנאגרו בזמן המשברים הגדולים,
זורם לו כעת ללא מעצורים.
ולבסוף, נשתחת- ארצה
ונרדמת אט אט,
עם זכרון אשר חי ומרטט
של טעם שפתיך המורעלות
אהבה!

עד אשר אותו הזכרון
נעלם לו מאחורי גל השיכרון
שיחזור לו בגעגוע הבא
לאהבתך הרכה!