המחשב הוא יצירה נשגבת. אולם דרושה איזו עדנה על-מנת להבחין
בכך.  

הנה ראה - רצונך להכיר לשעה בכל שאינך מעז להגות - הקלד! ראה
האותיות מופיעות מולך עם משנה תוקף של רשמיות אלקטרונית. עיניך
הרואות - דבר לא יהפוך אותיות אלו לשקר.  

ותכליתן? הן זוהי גולת הכותרת של המלאכה כולה - התכלית איננה
אובייקטיבית, היא משתנה ביחס לנסיבות. האם נדונו אותיות אלו
להיקבר בין שאר גרוטאות סמנטיות, להיכלם עם שאר מבושיך
האלקטרונים תחת איור חינני של פח אשפה עמוס רזים? הנה הזיכרון
קורס תחת עולם של זרים, שהפכו יקיריך.

אולם המתן, ניתן להעניק לאותיות אלו קיום של ממש בלחיצת כפתור.
הענק להן את 15 דקות התהילה בעולמו של קורא אלמוני.  

סל המיחזור הוא תת-המודע של כל רומנטיקן פוסט-מודרני.
ניחא, המצאת קלישאות איננה דורשת הדלקת סיגריה.

זהו מיחזור של ממש. מיחזור. המחשב מודיע לי שאינו מסכים עמי
בסוגיית איות המילה "מיחזור".  מחזור. - הנה, נתתי פתחון פה
לפי-סי.

דברים בטלים. כלום ישנם דברים שאינם בטלים? הם אינם קנייני.

הגיעה העת להכריע - מכאן יש לתעל לתועלתי - אנה אנו באים?!
לכתוב לשם דבר? הדבר זר לי.  אולם דומה, לפתע, כי הכתיבה חייבת
תכלית אף היא. את מבושי לא חשפתי עד כה מתוך אמונה כי אין
הבושה נאה לי. רלטיביזם הוא בדיחה בעולם שהוא כולו אני. אולם
אירועי ה- 10 בפברואר הטילו אור חדש על... הכל.

ובכן הגעתי לכאן מתוך איזה צורך. אינני מן הנוטים להתמודד.
בידי הגות אשפתות משלי, ומשקעים מתאיינים תדיר ביעילות
סטחנוביטית.

לשם מה, אם כן? אינטרוספקציה? סבורתני שלא - כך מאותת לי מוחי
שבע האנליזה.

התרגלתי לכתוב מתוך שנאה עצמית, אולי כדאי לדבר. הוצע לי לנהוג
ברכות - אני נתקלת בפלנטות אחרות באחרונה. רכות? אז מה מפריע
לך בייבי? פליטת הקלדה זו מראה שיש איזה שריד אי-נעימות אשר
עשה דרכו בערמה אל נבכי תודעתי. לא אתעמת עמו, נהירה לי העובדה
שאין אנו מתאיינים.  הקיץ הקץ על האותנטיות וכבר עולות במוחי
הבעות צפויות וקצב ההקלדה הולך ומאט.  

כמה מאכזב.