לוח אינסופי מעץ
משבצות שחורות לבנות עד סוף העולם
ושקט.
חייל אחד, בעל כורחו מוזז שני צעדים קדימה,
וככה המשחק מתחיל.
הכל בגלל חייל אחד - אך אין דרך חזרה.
משבצות שחורות ולבנות מתמלאות אט אט, כמתעוררות לחיים.
פרשים, צריחים והמון חיילים.
נפרדים מהלוח בפרקי זמן קצרים,
פרדות קצרות חסרות משמעות כי לא היה זמן לתת להן.
והם, נערמים בערמות כמו פרחים שנקטפו מן האדמה ללא מטרה
מסוימת.
פרש עושה שני צעדים קדימה ורומס חייל,
שנזרק לערמת הפרחים המתים.
והן בוכות המשבצות שלנצח קוללו למלחמת עד.
חייל ועוד חייל שחור או לבן.
הלוח פצוע המשבצות עייפות,
הערמות גדלות ולא נגמרות.
והמלך ממתין לתורו,
התור שנראה שלעולם לא יגיע
ולנצח ימשיך לחכות, לדמעות.

המשחק בעיצומו נדמה כמרתק.
אלוהים, אתה נהנה לשחק?