האלוף עזב משימותיו הצבאיות הדחופות, עליו להגיע לכנסיית
"אבן".  יצא בשליחות מפקדו, רעו לנשק בעבר, המלך הביזאנטי
יוסטינוס ה -1. תפקידו סודי, עליו למצוא נער כבן 14 ולהשיבו
לחצר המלוכה בעיר קונסטנטינופול. סוד השליחות טמון בעברו
הכמוס של הילד.

אפלולית הכנסייה הוארה לפתע כשדלת העץ הכבדה בחזיתה נפתחה
במשיכה אדירה. מן הפתח חדרה רוח שהרטיטה את להבות מנורות השמן
המועטות. קרני אור השמש חתכו את האוויר הרווי באדי קטורת.
כפגיונות חדרו למעמקי הכנסייה הקטנה, התיזו אלומות אור מבעד
סורג העשוי עמודי שיש דקיקים.  הללו יצרו מחיצה בין האולם
לבימה המוגבהת. ריצוד הקרניים על הדמויות שנרקמו בפסיפס
צבעוני, נסכו חיים בדמויות הקדושות. האפסיס המעוגל  שימר את
המסורות הפגניות, במקום זה ניצב בעבר פסל האל שזכה למנת אור
שמש החודרת עם בוקר מבעד לפתח  המזרחי.
תחת שולחן אבן, בצידה האחורי של הבימה, חבויה גומחה -"קריפטה"
חדר תת קרקעי בעל אפיוני קודש. שטיח גלול חושף פתח אפלולי
ברצפת הכנסייה. חמש מדרגות אבן יורדות למטה אל חדרון מסתורי,
המשתרע מתחת למסד האולם עד אבן הפינה.
בדרגש, הבנוי מלוח אבן חול נובית אדמדמה מלוטשת, יש שקע
שבתוכו מונח הריליקווריום, זהו ארון  הנוצר בקרבו את עצמות
הבישוף הקדוש "סנט אבן דויד", על שמו נקראת הכנסייה "כנסיית
אבן". מכסה  שיש לבן, מוסח ומונח עתה על דופנו. עיטור דג
מסוגנן נחרט וגולף בידי נער, הוא גיבור סיפורנו. עינו של הדג
ננעצת במתבונן והדג נראה כחי . ליד העצמות החומות, העתיקות,
מונחת קופסת עץ זית, זו היא קופסת ה"צלב-הקדוש". גם היא מעשה
ידיו להתפאר של הנער. צלב ברונזה קטן משובץ במכסה, צירים
מעוטרים בזיג-זאג חרוט שומרים את מכסהו פתוח. על מצע קטיפה
ארגמנית טבועה צללית צלמו של הצלב הקדוש. יצוק בזהב ואבנים
טובות, נישא עתה הצלב בגאון בראש שרביט בדרך לעיר לוד.

נער האורווה רובץ ליד מדפי ספרי הקודש הגנוזים, כריכתם עשויה
עור, מתמכר לריחם המיוחד, האהוב עליו. הוא גם רועה, שרת, נער
המקהלה, נגן המיתרים, גלף האבן המוכשר ובן טיפוחיו של הכומר
אבי הכנסייה. לפניו אחד הספרים העתיקים, תנ"ך בתרגום השבעים
של אונקלוס, ציורים הצבועים ביד, בזהב ובשלל גוונים, מקיפים
אותיות יווניות, הכלואות במגילת הקלף.
האורוות הריקות אפשרו לנער לסיים את משימותיו. עכשיו הקדיש את
זמנו לתחביבו, הלימוד והנבירה בספרי הקודש הנמצאים בגניזת
הכנסייה. קורא וכותב יוונית, הנער, מאחר וזו שפת אמו. למד לקרא
לטינית בכוחות עצמו. לאחרונה כשמצא בשדות המרעה מטבע עברי
עתיק, בו חקוקה מנורה, התעמק ולמד גם שפה שמית זו.
אב הכנסייה אהב את למדנותו וסייע באיתור ספר המתאים ללמוד
השפה העברית, תוך ציון  שהיו קשרי מלחמה בעברן של שתי
התרבויות.
הנער הצליח לפענח את הכתובת -"מתתיה כהן  גדול ". עתה חיפש
בספרים העתיקים תשובה, מהי המנורה? שובבותו ושיגעון הגילוף
שהיה טבוע בו גרמו לו לנסות ולגלף את המנורה ואין טובה מאבן
החול הנובית הרכה למטרה זו. בעבר חרט והותיר את רישומו על
חומרים שונים. עץ, מתכת, שיש. כבר בהיותו בן שש גילף לראשונה
על קובית פסיפס נטושה, הספיק לחרוט נקודות רק על ארבע
מפאותיה, אבל אז נשברה אחת הפאות. הוא לא התייאש, שב ועיצב לו
אבן משחק חדשה. תכונה זו של סבלנות והתמדה אפיינוהו. באישור
ובעידוד אב הכנסייה, אף גילף באבן במשך כמה חודשים את פסלו של
הקדוש "אבן-דוד".
הגומחה, בה הוא נמצא עתה, הייתה מוסתרת דיה כך שאב הכנסייה לא
יגלה במהרה את הנזק ולא יכריחו למחוק באבן לטש. רגיל המשחית
הצעיר לשאת בעונש כל פעם שמתגלה ה"גרפיטי" שלו באתר הכנסייה.
הנער נטל אצבעון ברונזה הלבישו במהופך על  מרצע ברונזה קטן
והחל להקיש בפטיש על האצבעון. נוצרו שורת של נקודות, שהחלו
להשתלב ולהראות כתבנית הקנים של פמוטי מנורה, כפי שצוירו בספר
ועל המטבע.

מנורות החרס, שקועות בתוך מגרעות המיועדות לכך בקיר, בפיותיהם
פתילות כותנה. את  השמן, שקל הנער עם הנץ החמה, במשקולות
מעופרת דמוית צדף, ובריבוע ברונזה שעליו טבוע העריך-N=נומיה,
כדי שיספיק ליממה בדיוק. עכשיו בוערות המנורות  באש עליזה
מאירה ומרצדת. משב הרוח הפתאומי גורם ללהבות לנוע בתזזית.
נפתולי האור האירו והבליטו את האימה הנשקפת בפניו של הנער.
מרוב פחד החליקה ידו והנחיתה מכה חזקה על האבן, סדק צר נוצר
והחל חוצה את פני האבן  במרכז גילוף המנורה.

(בעתיד עם ירדת קרנה של האימפריה הביזאנטית ועלייתה של
האימפריה המוסלמית, השבר המשיך והתרחב ובהיותו בבסיס מסד
הבניין ליד אבן הפינה גרם ברבות הימים, באין מי שישפץ,
להתמוטטות ולקריסת המבנה תוך שריפה עזה.)

יש סיבה לאימת הנער. איש לא משך בחוט כדי לגרום לפעמון הנחושת
היצוק לצלצל. אף אחד לא המתין לפתיחת השער מבפנים. מיהו הזר
שיודע את מקום מסתור המפתח? הרי טמון הוא עמוק בפי המרזב
היורד מגג הרעפים! בהישמע קול פתיחת הדלת, קפץ הנער ממקומו,
נטל מלקחים עשויים ברונזה, צבט בפתילות הנרות שכבו תוך פליטת
עשן צורב. ביד רועדת משך את השטיח מעל ראשו עד שנאטם פתח
הגומחה הפעור ברצפה. לבו הפך לאבן מרוב פחד. מי כמוהו יודע
שאין איש מלבדו בכנסיה. הרי הכמרים יצאו מלווים בכיתת חיילים,
כהגנה מפני השודדים הכופרים המוסלמיים. שמו פעמיהם לכיוון
דרום, חצו את נחל שילה, אכזב הוא הנחל אך מידי כמה שנים גואים
מימיו בנפול שבר ענן על ירושלים וסביבתה. לעיתים מתרוממים פני
המים בשצף, גולשים מעל לגדה ומציפים את כל האזור מקיפים את
הכנסייה וצובעים את האדמה בצבע חום בהיר. הקבוצה דשדשה במים
על גבי אבנים שהונחו כגשר בתחתית הנחל .פניהם אל העיר לוד, בה
נמצאת כנסיית "ג'ורג הקדוש הורג הדרקון". רכבו כדי לברך את
הארכיבישוף לרגל יום חגו של הקדוש, לשמוע דרשה ולקבל באותה
הזדמנות ברכה ופריסת שלום מביתם שבעיר הבירה קונסטנטינופוליס,
זו להם גם הזדמנות נאותה למפגש חברתי נדיר של הכמרים מכל אזור
המרכז.

האדם העומד בפתח  הסיר את כיסוי ראשו וסגר את הדלת. כרע ברך
ליד אגן הטבילה, טבל ידו במים וסימן אות צלב. ריקנותה של
הבזיליקה לא רפתה ידיו, ריח פתילה שכובתה לאחרונה עלה באפו,
ידע היכן לחפש את מטרתו. מכיר הוא את מבואותיה ומסתריה של
הכנסייה. לפני עשרים שנים שירת ככומר במקום זה. עתה לוחם
קשוח, שתהפוכות הגורל עיצבו את פניו כאילו נחקקו באבן. שליח,
קצין בדרגת אלוף, איש סודו של הקיסר החדש יוסטינוס הראשון
שעלה לשלטון ב- 10 ליולי 518. תפקידו הסודי להשיב עמו את הנער
שהוא, הוא עצמו, הסתיר לפני עשור בכנסייה. הכמרים לא ידעו
מיהו, נאמר להם שיתום הילד. רק השליח, ידע את האמת! אצלו כל
"מילה בסלע" ממנו לא ייוודע הרז המסוכן שהקיסר, ירום הודו,
ראש הכנסייה כיום, נאף וחטא בעבר, בהיותו חייל בור, עיבר אישה
אדמונית ויפה, ללא תואר ויחוס, שהנזירות לא ממש הייתה אבן דרך
להתנהגותה. אימו של הילד נפטרה בהיותו בן ארבע. מחלתה
המסתורית נבעה מאורח חייה המופקרים.
לאחר מותו של הקיסר הביזאנטי אנסטסיוס אותו איש צבא עלה בעזרת
תככים פתלתולים לשלטון. הוא נקרא עתה יוסטינוס 1.
יוסטינוס המפקד רם הדרג ביקש להרחיק את בנו, להסתירו בארץ
ישראל, בכנסיית "אבן" ליד מקורות הירקון. שם יוגן, ישכיל
וילמד. אבי הכנסייה לא היה בסוד הדברים אך נתבקש לתת כבוד
לילד ולהשכילו ככל שיוכל. ידוע היה בחכמתו והומלץ בחום על ידי
הכומר לשעבר כיום האלוף הלוחם, כמורה הטוב ביותר בממלכה.
הילד גדל והיה לנער, ידיו צלחו בכל מלאכה. נבון היה ותאב ידע.
אהוב  בזכות מעלותיו וגם בשל יופיו, שיערו האדמוני ועיניו
היפות.

השליח שהגיע באוניה יחד עם הארכיבישוף, ידע שביום זה תהיה
הכנסייה ריקה מכמריה וחייליה. מנמל יפו יצא בסירה שטוחה אל
תוך נהר הירקון, הפליג עד מקורותיו שם שכנה הכנסייה, זו
התפרנסה משירותים לנוסעים בדרך המלך, עולי הרגל מצאו בה תחנת
דרכים ואכסניה, מקום לינה, ירקות טריים ואפשרות להחליף את
הסוסים העייפים. תושבי האזור נהנו מהגנת החיילים ומטחנת קמח
שהפעילה הכנסייה בכוח מי הירקון שנותבו בעזרת סכר.


הלוחם  קרב לגומחת הגניזה, משך את השטיח והוציא מן הגומחה
בזרוע איתנה את הנער המבועת. "אדוני" פנה אל הנער ברוך, "לא
יאונה לך כל רע, אנא הפשל בבקשה את שרוולך הימני" הנער המפוחד
מיהר למלא את הבקשה המוזרה. סימן לידה המורכב מנקודות אדמדמות
בצורת צלב נראה על  כתפו. הלוחם כרע על ברכו,
"יוסטינוס היקר, אכן אתה הוא! כמה גדלת!" זיכרון עמום מימי
ילדותו הפציע במוחו של הנער,"אמיגוס!? אמיגוס הנאמן"? שאל באי
אמון והתבונן מקרוב בפנים המאובנות החרושות קמטים של הלוחם.
רגע אחד של היסוס ואז חיבק הנער את מושא זיכרונותיו, הלוחם
אמיגוס שהיה לו כאב בהיותו ילד, האיש שהעניק לו את היקר מכל,
את שנגזל ונמנע בילדותו, את שלא קיבל מהוריו, את האהבה.

כמה תעצומות נפש נדרשו מהילד היתום כדי לשרוד ולא לצאת מהדעת.
חיבוקו העז ביטא כמיהה לחסות מגינה ואוהבת. לפתע כאילו
התכווצו עשר שנים והיו ליום אחד, בבת אחת נשרו ממנו כל גינוני
הנזירות וההתאפקות, קיפץ ועלה על הבימה ומשם טיפס במרץ אל
הכתפיים הרחבות, אחז באניצי השיער שנותרו סביב הקרחת המבהיקה
וצפצף בקול זעיר " או! אי! אבי קופי. או! אי! אבי סוסי".
רגליו היחפות של הנער חיפשו משען על הכרס העגלגלה ותוך כדי כך
נקרעה השרשרת  שהחזיקה צלב ברונזה קטן, זה צנח אל תוך הברדס
ונעצר זמנית בחבל החגורה. השליח לא חש כלל באובדן הקמע, פנה
אל
הנער בקול תקיף כביכול, "רד ארצה! עזוב אתי  קוף אדמוני,
תיזהר שלא אטבול את ראש האש שלך במי אגן הטבילה העשוי אבן לבנה
". כך אמר הלוחם בחיוך אוהב, כש"מרט" את "המשקולת" שנצמדה לגבו
הנרגש. דבר נדיר ארע לו, הוא הפנה פניו ומחה דמעה  שבצבצה
בשולי עיניו ואמר: "לך ארוז מיד את חפציך, אנו יוצאים לדרך.
בזמן הנסיעה אספר לך מדוע הכול חשאי. הסר דאגה מלבך, לא יחששו
שאבדת. הנה אני משלשל שתי מטבעות זהב לקופת העופרת דמוית השק,
כדי שיכסו את הוצאות שכירת רועה שימלא את מקומך. הארכיבישוף
יידע את אבי הכנסייה אודות הצורך בנסיעתך הדחופה, עשוי אתה
לפגוש את מורך אבי הכנסייה המלומד בעתיד הקרוב, הוא יועלה
בדרגה למעלת בישוף ויעבור לעיר הבירה."

השניים הגיחו מדלת הכנסייה, אמיגוס  כיסה ראשו  בברדס, נעל את
דלת העץ והסתיר את המפתח הענק בפיית המרזב המפוסל כארי. לאחר
כמה דקות הליכה הגיעו לנהר הירקון, עלו על הסירה, צמודים
וחבוקים ישבו על הספסל, צרור זעיר הכיל את כל רכושו של הנער
והיה מונח על קרקעית העץ.

"אוזניים לכותל" אמר והתבונן במלח החותר. "בנו של השליט אתה",
לחש בקול חלש. "כשהתייתמת מאמך בגיל ארבע, הבאתי אותך
לכנסייה, להגנתך, במצוות אביך. טרוד היה בהגנת המדינה, חשש
שתיפגע. תככי החצר מסוכנים הם. עתה משעלה לשלטון, רוצה אביך
יוסטינוס הראשון קיסר ביזאנס להעניק לך חינוך גבוה
באוניברסיטאות ובאקדמיות ללוחמה המשובחות בעולם. מכיר הוא
באבהותו, אך מבקש  שתישאר עדיין בעילום שם. חושש מבן אחיו
יוסטינאנוס, שמסייע לו עתה בניהול הממלכה, שמא יחמוד את
השלטון ובאם ישמע שאתה היורש ימיתך". הנער ההמום האזין באלם.
עוד שעה ארוכה לחש הלוחם באזני הנער את השתלשלות העניינים, עד
שהגיעו לנמל יפו עלו על סיפון הספינה שתיקח את הנער אל העתיד
רב התהפוכות הצפוי לו ...

ציפורים חיפשו מקום לינה, קרני השקיעה צבעו בזהב את רעפי הגג
של הבזיליקה הנטושה. שליח המלך מילא את תפקידו. עתה ישוב אל
החרב. בן המלך, סוד עברו נחשף בפניו. מן הצאן נלקח, אל המלוכה
יועד. לא שתקו אבני הקיר מהם קרם סיפור המעשה.

סוף הסיפור.

ועתה אוסיף כמה מילים על הרקע:- (י.מ)
הערות: קצת היסטוריה:-
אחרי מות יוסטינוס1, אבי הנער. עלה לכס המלוכה בן אחיו
יוסטיניאנוס1 כשנפטר זה הומלך תחתיו הנער גיבור סיפורנו, שבגר
ונקרא עתה יוסטינוס 2. לאחר חמש שנות שלטון השתלטה עליו המחלה
שממנה נפטרה אמו. אותו חיידק עגבת המשיך לקנן אף בדמו צץ ופגע
במוחו וגרם לן לשיגעון, למזלו הייתה לו אישה נבונה ונאמנה בשם
סופיה שסייעה לו בניהול הממלכה.

קצת מידע:-
סוד הכנסייה היה טמון וכמוס בקרקע, עד שבאתי אני, המספר
וחשפתי את שרידיה, בהיותי נער בן 14 גייסתי את ידידי לחפירה
סביב עמוד רחב שבצבץ בשדה. בתחתיתו חשפנו רצפת מוזאיקה הבנויה
מאבנים רבועות לבנות. מנהלי הקיבוץ, שחששו שמא חפירה
ארכיאולוגית תפגע בכרם, סילקו את העמוד וכיסו את החפירה. שנים
רבות לאחר שכבר נעקר הכרם,(מחוסר כדאיות כלכלית) מצאתי במקום
ממצאים המספרים את סיפור הכנסייה. בין היתר נמצאו מטבעות
פוליס עליהן מצוירת האות M  =40 נומיות.(עריך).
של אנסטסיוס הראשון- שעלה למלוכה בשנת -491.
של יוסטינוס ה- ראשון שעלה למלוכה בשנת 518.
לאחר כתיבת הסיפור נמצאו מטבעות נוספים. אחד שנטבע בימי
יוסטינוס השני (מלך יחד עם אשתו סופיה) בו יושבים בני הזוג
המלכותי כשבידיהם גלובוס ומעליו צלב. זה נטבע בשנת- 565
לספירת הנוצרים.
האחרון הוא מטבע נהדר של יוסטינוס הראשון שנטבע באנטיוכיה ובו
נראים פני הקיסר בבירור רב. מטבע אחרון מסדרה זו ,שנמצא בשדות
הקיבוץ היה של הרקליוס שעלה למלוכה ב -610 . מלך זה היה אחרון
השושלת, על א"י השתלטו המוסלמים, אף הם תרמו עשרות מטבעות
לאוספי.

גיבורי הסיפור הם הממצאים מאבן ומתכת שליקטתי בשדה שנרשמו
וקוטלגו ברשות העתיקות. בטוח אני שאוצרות הכנסייה הכמוסים
יחשפו ויניבו בעתיד סיפורים מרתקים נוספים.

ממצאים שנמצאו באזור הכנסייה:
חפצים מאבן, חרס, זכוכית:-
שבר של אגן טבילה. פסיפסים בצבעים ובגדלים שונים,(מהם שרידי
פסיפס של זכוכית שנמסה בחום, כתוצאה משריפה עזה ושבה נוצקו
ונשזרו חוטי זהב). שני חלקים של אבן חול נובית מלוטשת ובה
חרוטות נקודות. שברי לוחות שיש בעובי שונה. מכסהו של ארון
העשוי שיש ריליקוויום,(בו נשמרו עצמות הקדוש) מגולפים בו דגים
בשני צדדיו. קובית משחק עשויה אבן גיר, שלא הושלמה מלאכתה, רק
בארבע פאותיה חרוטות נקודות, פאה אחת שבורה ואחת חלקה. כמה
סוגים של אבני צפחה שחורות המשמשות לליטוש והשחזה של חרמשים.
כלים מבזלת. שברי רעפים. חרסים רבים. שברי כלי זכוכית. פסל
אבן גיר שממנו נמצאה זרוע ושרוול. בין שרידי המבנה נמצאו גם
חפצים מיוחדים קדומים, מהתקופה הכלקוליתית,  למשל ראש של אלה
עשויה המטיט, משקולת פלך למקדח אף היא עשויה המטיט. הללו
נלקטו כנראה בשדות על ידי הכמרים ואוכסנו בתצוגה עם חפצי
קודש.
http://stage.co.il/Stories/413248
http://stage.co.il/story.html?preview=1&story=380455

חפצים עשויים ממתכות :-
ברונזה- צלב קטן מעוטר בעיגולים ובמרכזם נקודות.(נמצא בשדה
סמוך לאחר כתיבת הסיפור). אצבעון. סגר לקופסת עץ דמוי עלה.
צירים מעוטרים. צלב קטן עם תקע וצירים שהיה משובץ בקופסת עץ.
מרצע מעובה בקצהו העליון ודק בחוד. מלקחים ששימשו לסידור
פתילות נרות. פעמון יצוק, מקום הענבל חלוד, היה עשוי ברזל.
מטבעות מכל התקופות. משקולת קטנה עם האות -N-נומיה.
חפצים מברזל:-
פרסות סוסים וחמורים. מסמרים בגדלים שונים.
פליז:-
ארכובה העשויה כדי לעלות על סוס.
עופרת-
משקולת דמוית צדף. פיית קופה בדוגמת שק עם עיטור חבל.


כיום אפשר לראות את מקום שרידי הכנסייה בכביש ראש העין -פ"ת
ליד קיבוץ גבעת השלושה ככתם בהיר 170 מטר צפונית לכביש.