"אלוהים?".
"בכבודו ובעצמו... בערך".
"איפה אתה?".
"אתה לא רואה אותי ואתה שומע את אחד משליחי".
"אבל למה?".
"כי אם תראהתשמע אותי, תמות על המקום".
"אז למה בראת אותי אם אני לא יכול לראות אותך".
"אתה לא יכול לעשות ניסוי על משהו שהוא שווה לך".
"אם אני ניסוי, אז למה כדאי לי לחיות בכלל?".
"אתה לא יכול, בראתי אותך עם אינסטינקטים של חיה, כלומר, הדבר
הכי חשוב לך הוא להמשיך את חייך".
"בן-זונה".
"ככה זה... ביום שתוכל להתאבד, זו תהיה השיא של יכולת הבחירה
שלך".
"אז אני כמו עכבר מעבדה".
"בערך, עם יכולת חשיבה גבוהה".
"אתה תמיד תחיה, אך שאר בניך ימותו לאחר זמן מה".
"למה?".
"כדי לראות לאיזה מסקנות תגיע בעצמך, תהיה לך את הזכות לראות
את כל פלאי העולם קורים, ובו זמנית גם את האסונות הגדולים
ביותר".
"מה טוב בחשיבה שלי?".
"זה נותן לך את הזכות להאמין בי או לא, בין היתר".
"איך אני יכול לא להאמין בך?".
"לא אתה אישית, כל בני מינך, שהרי גם אתה לא יכול לראות אותי,
הם גם לא יכולים לשמוע את מלאכי".
"מה זו השואה הזאת שהבאת עלינו?".
"אני לא הבאתי אותה עליכם, אתם עשיתם אותה לעצמכם".
"מה זאת אומרת".
"אמרתי לך שנתתי לך את הזכות לחשוב, וכיוצא בזאת גם לבחור את
דרכך".
"למה לא עצרת אותה".
"אין זה מענייני, כמו שאמרת בעצמך, אתה העכבר ואני המדען...
אני רק בודק איך אתה מסתדר עם עצמך".
"תהרוג אותי! אני לא יכול לראות עוד אנשים במצב כזה!".
"אתה עדיין לא מוכן למות...".
"מי אתה שתחליט לי?".
"אני בוראך".
"אז מה, לא קראת את הגולם? אמרת שאתה מכיר את כל יצירות
האדם!".
"נכון, בגולם כן גם בפרקנשטיין היצירה הורגת את היוצר, מאחר
ואתה עדיין לא יכול לעשות את זה, אני לא אהרוג אותך".
"לא פייר".
"לא נהנית בכלל עד עכשיו?".
"בטח, היה את אפלטון, יום ועוד רבים וטובים שנהניתי מהם".
"אז די להתלונן, יא בכיין, רוב האנשים צריכים לקרוא תרגומים של
חידושים, אתה יודע עד כמה הם חרא".
"עם כל הידע שאספתי עד עכשיו אני עדיין לא יכול להחליט בעצמי
מתי אני רוצה למות?".
"רק ביום שתהיה לך האפשרות להרוג אותי".
"אבל זה בלתי אפשרי! הרי אם אני רואה או שומע אותך ישירות אני
מת!".
"יש לך עוד זמן, את צריך לחשוב יותר".
השנה 5293, מספר שנים לאחר יצירת הניסוי "אנוש" על ידי אלוהים,
הרבה מאוד שנים מבחינת האנשים.
"היום אני אהרוג אתכם".
"למה? לא שאני מתנגד...".
"התחלתם להגיע ליכולת המתאימה".
"מתאימה למה?".
"היכולת שבעזרתה בעוד מספר שנים תגלו את הפונקציה הבסיסית של
העולם".
"מה?".
"הפיסיקאים הפלוצים שלכם, שעובדים על חוקי הטבע כבר מי יודע
כמה זמן מתחילים להתקרב, ולי לעומתכם יש את היכולת לתאר לעצמי
מה תעשו עם המידע הנ"ל".
"לך לעזאזל! אז כל הקיום שלנו היה בשביל לספק את הצרכים
האישיים והחולניים שלך?".
"לאו דווקא, משחק... כן. חולני... רק בעינכם, כל דבר שלא מוצא
חן בעינכם או לא מתאים לכם אתם מרחיקים מכם ומוצאים אותו
חולני... חבל".
"אז, זהו?".
"כן".
"תהנה".
"תודה".
"אם יוצא לך לעבוד שוב עם אנושיים, אתה מוזמן להשתמש בנשמות
שלנו".
"זה רעיון טוב, אני יכול לשנות את הדרך חשיבה שלכם קצת...
ביי".
"ביי". |