הוא היה מתבודד. תמיד הלך לבד וחזר לבד. יום אחד כשישב לבד על
הנדנדה בגן המשחקים שבו שיחק כשהיה קטן, התיישבה לידו נערה
צעירה. הוא הביט בה זמן ממושך עד שנמאס לה והיא קמה והלכה משם.
הוא רצה לקום וללכת אחריה אך משהו עצר בעדו. אולי הביישנות
שלו. אחרי כמה דקות של שקט והתנודדויות קלות על הנדנדה החליט
לחזור למקום האהוב עליו ביותר בתור ילד. החצר האחורית של אולם
הקולנוע.
כאשר הגיע לשם הוא גילה שהכל השתנה. נעלמה ערמת הקרשים הגדולה
שהיתה שם והחורים בקיר שדרכם נהגו להציץ לתוך אולם הקולנוע
ולראות סרטים בחינם כוסו.
הוא התיישב על הארץ, החזיק את ראשו בידיו ונזכר.
נזכר בחיים שלו שנגמרו בגיל 13 וחצי כשאימא שלו מתה. הוא נזכר
בימים המאושרים שבילה איתה. הוא נזכר איך לפני השינה הייתה
מכינה לו כוס שוקו חם, מחזיקה אותו בזרועותיה ומספרת לו בשקט
את סיפור לידתו עד שנרדם. היא הייתה מספרת איך נולד היפיוף שלה
והוא תמיד חייך לעצמו כשהיא סיפרה איך משכו אותו בכוח מתוך
הבטן שלה כי רצה להישאר שם. אח"כ היה שומע אותה הולכת לסלון
לשבת ולדבר עם אביו מול הטלוויזיה.
הוא נזכר איך בהלוויה נשאר לעמוד ליד הקבר הטרי שעה שלמה אחרי
שכולם הלכו, מתייפח ולוחש לה את כל הדברים שרצה לומר לה לפני
שהוא נפרד ממנה לתמיד. ואיך אביו בא ומשך אותו משם בכוח כי
המשפחה רצתה להיפרד ממנו ולומר דברי ניחומים.
הוא נזכר איך אביו היה יושב אח"כ שעות ובוהה בטלוויזיה בלי
לראות כלום. הוא הבין פתאום שאבא שלו לא בכה בכלל מאז שהוא
גילה שהיא מתה ובהלוויה עמד זקוף ועיניו קבועות בנקודה דמיונית
בחלל.
אחרי 3 שנים אביו התחתן מחדש עם אישה בשם אביבה. היא הייתה
נחמדה אבל לא כמו אימא שלו שכל כך אהב! אביו התעקש שיקרא לה
אימא, הוא התנגד ופרצה ביניהם מריבה גדולה שבסופה עזב את הבית.
הוא ארז בתיק גדול בגדים וספרים שאהב ואת החסכונות שלו מבר
המצווה והלך. אביבה ניסתה לעצור בעדו ולדבר עם אביו ולומר לו
שלא אכפת לה שלא יקרא לה אימא אבל אבא שלו נשאר תקיף בדעתו
והוא ברח משם.
הוא רץ מהר עד לגינה שאהב ורק שם הניח לדמעות לזלוג על פניו.
הוא הסתובב שעות עד שהחליט ללכת לחבר שלו ולשאול אותו אם הוא
יכול להישאר אצלו לכמה ימים. הוא התחיל לעבוד במקדונלדס ובנוסף
עבד בשירות טלמרקטינג. בגלל שזה התנגש לו עם בית ספר הוא עזב
באמצע כיתה י"א. אחרי חודש עזב את הבית של חבר שלו, מצא דירה
נחמדה במחיר סביר ועבר לגור בה. כעת כבר היה בן 17.5 והתחיל
לחשוב על הצבא ועל העתיד ומה הוא צופן לו.
הוא נזכר פתאום בפעם הראשונה ששתה. הוא היה עם חבר שלו ושניהם
היו בני 14. אחר כך לא חזר הביתה כי פחד שאביו יגלה. למרות שלא
שתה הרבה, ואולי מרוב פחד, הוא הקיא המון. חבר שלו נבהל, לקח
אותו לבית שלו ושם הוא ישן עד הבוקר שבו קם עם הנגאובר נוראי.
חבר שלו השקה אותו 5 כוסות קפה והוא הלך לבית ספר ערני יתר על
המידה.
לפתע עלתה לו תמונה לראש. הנשיקה הראשונה שלו. זה היה במסיבת
ריקודים שחבר שלו ארגן, במשחק "אמת או חובה". זו הייתה נשיקה
קצרה וחסרת משמעות אבל משום מה זכר אותה כאילו זה היה אתמול.
הוא זכר איך היא ניגשה אליו ושאלה אותו בצחוק: "טוב, אז מה אתה
אומר?" וכשהתכוון לענות הפה שלו התמלא רוק והוא לא הצליח לדבר
ורק הנהן בראשו. היא התקרבה אליו והצמידה את שפתיה לשפתיו והוא
חשב שאולי הוא צריך לחבק אותה כמו שעושים בסרטים אבל עד שחשב
על זה הנשיקה כבר נגמרה והמסיבה המשיכה.
משב רוח קריר העיר אותו ממחשבותיו והוא שם לב שהוא רעב. מכיוון
שהיו לו 20 שקל בכיס הוא חשב להזמין את הנערה היפה לגלידה. הוא
הסתובב בעיר מחפש אחריה. הוא ידע שזה חסר סיכוי מכיוון שחוץ
מהעובדה שלא ידע איפה היא הוא גם לא ידע איך קוראים לה. אבל
הוא לא התייאש והחליט שמכיוון שהוא כבר רוצה אז הוא יחפש וימצא
אותה. עם הרגשת הנחישות הזו המשיך ללכת.
הוא הלך ברחוב ופינטז עליה. ראה אותה צוחקת מולו עם השיער
הארוך שלה מתנפנף ברוח והיא מדי פעם מסיטה אותו מפניה. הוא
דמיין אותה מנשקת אותו בעדינות ובגוף שלו עברה צמרמורת נעימה.
הוא עבר בכיכר דיזנגוף ומשם המשיך לכיכר רבין וכך עבר באותו
הערב כמעט את כל תל אביב. הוא התייאש והחליט להמשיך מחר, לקח
אוטובוס וחזר לדירתו.
בבוקר הוא קם עייף אחרי לילה של מחשבות עליה והלך לעבוד. הוא
סיים בשעה 5 ואז עלה לו חזיון: הוא ראה את עצמו יושב בגינה
שאהב ואותה צועדת לקראתו עם חיוך ענק על הפנים. הוא מיהר לחזור
הביתה, התקלח והתלבש ונסע לשם. הוא התיישב שוב כמו אתמול על
הנדנדה וחיכה. הוא ידע שאין כמעט סיכוי שהיא תגיע אבל החליט
לחכות. הוא חיכה וחיכה וחיכה עד שעברה כבר השעה 11 בלילה
שהחליט שאין סיכוי שהיא תגיע כבר. הוא חזר בדרכו לתחנת
האוטובוס, מדוכדך. בעט באדישות בבקבוק ריק שמישהו השליך. לפתע
עלה לו רעיון, הוא החליט לחזור דרך השיחים שצמחו בצדי הגינה
ותמיד נהג לקצר דרכם את הדרך. הוא פילס דרכו בין השיחים ופתאום
ראה אותה יושבת יחפה על האדמה מולו. לרגע לא היה בטוח שזו היא
באמת ולא סתם חלום שלו, אבל אז היא קמה, ניערה מעליה את החול
שדבק בבגדיה והביטה בו. היו לה את העיניים הכי מעניינות שראה
בחייו, הן היו שילוב של ירוק וחום שבאור הפנס הקלוש נראו כהות
ומסתוריות במיוחד. היו לה שפתיים עדינות ודקות עם שארית חיוך
חולמני נסוך עליהן. היה לה אף קטן ולחיים מנומשות. אבל מה שהכי
בלט היה השיער האדום הארוך שלה שעטף את ראשה ואת גופה בהילה של
אש, הוא היה עבה והתערבל בקלילות סביב גופה המלא.
הוא הרגיש כמו מהופנט אליה. היא הייתה כל כך מסעירה וממשית ממה
שזכר. ואז היא פתחה את פיה ובקול המקסים ביותר שאי פעם שמע
אמרה: "היי, ראיתי שחיכית לי באותו מקום כמו אתמול והחלטתי
להביט עליך כדי לראות מתי תתייאש. אבל כשראיתי עד כמה זה כנראה
חשוב לך הבנתי שאתה באמת רציני.", היא עצרה לרגע לשאוף אוויר
ואז הוסיפה, "דרך אגב אני עופרית ואני שונאת אותך!"