לילה אחרון באילת, ארבע בבוקר כמעט
דפיקה על הדלת, אנחנו מתעוררות בבת אחת,
פותחות, ובפתח עומד ערן
עם תיק על הגב ועם פרח קטן.
"את לא עונה לטלפונים אז הלכתי אליך הביתה אתמול
ואחיך הקטן סיפר לי איפה את, אז החלטתי לבוא, ואני פה, וזה
הכל,
ואני יודע שאת כועסת עלי ולא רוצה אותי לראות
אבל אני חושב שאנחנו צריכים לדבר לפני שאנחנו אומרים
להתראות."
וככה, בארבע בבוקר, בקול תרועה רמה
סילקתי מהחדר את שירה וטליה
ולפני שבכלל התחלנו לדבר
הייתי מוכרחה שנעשה משהו אחר...