צלצול הטלפון מעיר אותו משנתו, כבר בוקר. מזמן הוא לא ישן כל
כך טוב, נדמה לו שכבר חלפו שנים מאז שכב לישון.
"אלי?" כן, הוא עונה מנומנם. "אלי?" אלי שותק מהצד השני, לא
יודע עדיין איך להתמודד עם הטלפון שפלש לשלווה החדשה של חייו
"אלי תגיד משהו, אנחנו יכולים להתמודד עם זה ביחד. לי יש עדיין
עבודה, אנחנו נסתדר. אלי אתה בן אדם מבוגר, אתה לא יכול לעזוב
ככה פתאום, יש לך משפחה, יש לך ילדים."
לא נשמע עוד צליל מצידה השני של השפופרת, אלי הניח את הטלפון
בחזרה במקומו. וקם בתחתוניו למקלחת, בדרכו הוא הדליק את הרדיו
כאשר הוא מקפיד לסובב את כפתור הקול עד הקצה. כאשר היה ילד היה
מתחזה לחולה עד אשר היה שומע את אימו יוצאת לעבודה, לאחר מכן
היה יוצא מהמיטה לובש את מעילו ויוצא לטייל בהרים המקיפים את
המושב, מקפיד לחזור הביתה אל מתחת לשמיכות לפני שובה של האם.
עכשיו הוא מייחל למגעה החם של אימו, למרק העוף שהייתה מכינה
לו. המרק מרפא כל מחלה, כך הייתה אומרת לו. הפעם המרק לא
יעזור, הרופא אמר שלא נותר לו זמן רב לחיות. המחלה חזרה, הוא
לא סיפר דבר לאשתו וילדיו, חבל לצער אותם. זה דרכו של עולם, לא
היה בו כוח למאבקים נוספים, הוא רק רצה שיניחו לו לנפשו.
לארוחת בוקר שפך קצת קורנפלקס וחלב ולאחר מכן הכין לעצמו פרוסה
עם ממרח שוקולד, את השאריות פיזר לתרנגולות שחפרו בגינה. הוא
ראה את הילד בו נתקל ביום שהגיע למושב, הוא הזמין את הילד
לביתו אבל הילד המשיך ללכת. אלי נכנס בחזרה לחדרו הוא גרר את
כיסא העץ הישן והציב אותו ליד הארון, הוא טיפס עליו נזהר שראשו
לא יתקל בתקרה. הכיסא חרק תחת משקלו, אלי הוריד את המזוודה
הישנה ושפך את תכולתה על השטיח בסלון, מכשיר הרדיו ניגן ברכות
רגעי קסם.
אלי ישב על ברכיו מסדר את החיות בכלובים אותם בנה מקוביות עץ,
מפריד בין החיות הטורפות לעזים ולכבשים. את הנמרים הוא סגר
בכלובים קטנים, ואילו את הכבשים הוא שם בחווה, מאבני לגו בנה
בית גדול מציב בכניסה אליו תרנגולות מפלסטיק. חיילי צעצוע עמדו
בכניסה לבית בדקו למי מותר להיכנס ולמי לא, בעל הבית רכב בין
החיילים על סוס גדול מפקח על מעשיהם. אנשים מכל הארץ הגיעו
לראות את החווה של אלי, מטיילים בין החיות הטורפות. אלי אסף
כסף רב יותר, הוא הגדיל את חוותו, קנה חיות נוספות והשתלט על
עוד ועוד שטחים. על הגבעות מסביב לבית עמדו חיילים נוספים ולהם
ג'יפים וטנקים ומעל הכול ריחף מטוס ענק, לפעמים ניסה אחד
הנמרים לפרוץ את כלובו ולטרוף את הכבשים, אז היו מתאספים כל
החיילים ויוצאים למרדף אחר הנמר, כאשר בעל הבית עומד בראשם על
סוסו הלבן. הנמר ניסה להימלט, כאשר הוא תוקף מכל עבר, אבל אלי
והחיילים היו חזקים יותר לבסוף הכניע אלי את הנמר וחזר לביתו.
המשחק גרם לו לעייפות רבה הוא נכנס למיטה בבגדיו, מתכסה בסדין
הוא הצמיד את ברכיו לבטנו. הוא לא התקשה להירדם. בחלומו, הוא
רכב בגבעות על סוסו הלבן, זנב הסוס מתנופף מאחוריו. הפעם הוא
לא היה הרודף, הוא היה הנרדף. המוני חיילים רדפו אחריו, אנשים
שהוא לא הכיר רצו אחריו וקראו בשמו, הוא ניסה להימלט מכולם,
אבל הם דלקו בעקבותיו. הוא דהר מהר יותר, ומהר יותר. הזיעה
נדבקה לצוואר הסוס. כשהיה בטוח שהצליח להימלט ולהסתתר מרודפיו,
הוא ראה את הנמר. הנמר עקב אחריו כל הדרך. הוא חיכה שהסוס
יתעייף וכעת התכוון לזנק עליו ולתפוס אותו. אבל אלי לא ייתן
לו, יש לו עוד הזדמנות אחת ויחידה. אלי דחק בסוס בעקביו והדהיר
אותו לעבר ההרים, הסוס הגביר את דהרתו, פרסותיו צורבות את
הקרקע מתרחקות מהנמר. אבל לכל מקום אליו הוא נמלט המשיכו עיני
הנמר להביט בו. אלי הרים את ראשו לשמיים, מחפש את עזרתה של
אימו, מייחל לחומה, למגע היד שלה. לבסוף נדם.
תודה לחברי פורום השולחן העגול
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.