כלבי מניח אפו על רגבי האדמה
עוצר ומתעכב
על סיפור שסיפרה לו הרוח
הנושבת ממעמקי האדמה
ומרדידות פני הקרקע.
ומעל כל זה, צל ירח לבן
מחכה לתומו של היום.
כלבי רץ שמח קדימה
עוצר
וממשיך, אין סיבה לשמחתו
כפי שאין סיבה לריצתו
רק החופש הפתאומי.
ומעל כל זה, צל ירח לבן
מחכה לתומו של היום.
החיטה מחכה לתומו של הקיץ
בית הקברות מחכה
ערמות חציר מרובעות מחכות
לטרקטור, לידיים, לנחשים
לכלבי.
ומעל כל זה, צל ירח לבן
מחכה לתומו של היום.
האדמה הייתה חומה פעם
מתחת לחיטה שהייתה
ירוקה פעם, ופעמיים, וצהובה
שוב ושוב. לא אותה חיטה
אבל גם לא אותה אדמה
כך שהכל מתאזן.
ומעל כל זה
צל ירח לבן.
בית הקברות עוד יתאזן עם האדמה
הם יסדרו את פנקס החשבונות:
מה הוציאו
מה הכניסו
מה נשתל
ומה נקצר.
כלבי מניח אפו על רגבי האדמה
עוצר
ומשתין.
ומעל כל זה
ירח לבן. |
