יושבת ובוהה, לא יודעת במה.
הכל שקוף, אני רואה דרכם.
אני לא רואה אותך,
לא רואה אותו,
לא רואה אותי.
וזה מה שעצוב לי.
מרגישה בודדה, left out.

אני רוצה לעשות הכל.
אני רוצה לעשות "שלום בית" בבית,
אני רוצה להיות בת אדם טובה יותר,
אני רוצה לסלוח לי על העבר,
אני רוצה לסלוח לכם על העבר,
עשיתם מה שאתם יודעים.

אז נימאס לי לרצות.
נימאס לי לחשוב,
נימאס לי לרחם על עצמי ונימאס לי ממני.
מזה שאני לא אני.

הכל זה בחירה.
בחירה שלי לדפוק לי את החיים,
בחירה שלי לשנוא,
בחירה שלי להרגיש חרא
ובחירה שלי לחשוב ,לרצות ולא לעשות.

אז מהיום אני עושה.
מעיזה,
מרימה ראשי מעלה, והולכת על זה.
הכל בידיי,
אני אעיז,
אני אפרוץ,
אני אשלים איתי.
ומשם....?


בחירה שלי.