הפעם הוא הידיד נפש שלי כזה שאני יכולה ונדמה לי שאפילו העזתי
לספר לו הכל
וגם פה קילקלתי.
לפתע רציתי אותו כל כך
כשאנחנו נפגשים אנחנו תמיד שואלים "מה שלומך"
אנחנו מקנחים שיחה ב"אני צריך/ה חבר/ה"
ושנינו יכולים להיות בודדים ביחד
האיים הפרטיים של שנינו שוקעים לאיטם והם כ"כ בודדים
רציתי להיות איתו ביותר מהמובן הפיסי
רציתי להציל אותו מגורל מר ומכאב לב מיותר
ונפלתי לתהום כי ידעתי שהוא רוצה אחרת,
ונפלתי בפעם השנייה כשהרסתי את זה במחשבות יתר
על איך ששנינו באים מרקעים שונים,
עולמות כמעט הפוכים ושבחיים לא נצליח ביחד
הוא בכר לא יודע מה הוא רוצה
ואני עדיין פתוחה להצעות (תרצה אותי בחזרה) או ככה אני חושבת.
ועכשיו כששנינו בניתוק מסויים מהיחסים הקרובים בינינו אני רק
רוצה אותו בחזרה כידיד נפש.
מה אפשר להגיד נפלתי וקילקלתי. |
