ברקע התנגן לו שיר שקט. הזמר שר על אהבה נכזבת. כוס הבירה
שהייתה מונחת לפניו היתה כבר חצי ריקה. המלצרית הגיעה ושאלה אם
הכל בסדר, בטח תודה הוא ענה ובליבו חשב האם היא באמת הייתה
רוצה לדעת מה עובר עליו. השיר התחלף לשיר שמח שבעצם דיבר על
כלום. מדהים איך אנחנו לא מעריכים ולא נותנים לעצמנו להרגיש
באמת כשמדובר בדברים שמחים אבל כשהעצב דופק בדלת אנחנו פותחים
אותה בזרועות פתוחות ונופלים לידיו.
הוא לקח עוד לגימה מהבירה. הטעם המר שלה לא היה טעים לו באמת
אבל כמו תמיד גם הפעם הוא הזמין בירה אולי מתוך הרגל שרכשתי
לעצמי בגיל שש-עשרה חשב.
הוא הזמין חשבון. הישיבה הזו וכל המחשבות והערעורים עייפו אותו
ומלבד זאת הוא מאס באווירה המזויפת שהייתה בפאב. הוא שילם את
החשבון ויצא אל הרחוב.
הרחוב היה מלא ברעש מהפאבים, הדיסקוטקים והאנשים שהלכו בו רובם
צוחקים ונהנים מן החיים, מעבירים עוד ערב שישי שהיו כבר רבים
כמוהו ורבים עוד יהיו.
הוא החל ללכת מולו עבר זוג מחובק שנראה כי אהבתם משכיחה מהם את
כל דאגות היום יום. לאחר מכן חלפה על פניו חבורת ילדים צוחקים
שלא פסקו מלקפוץ זה על זה.
בפינת הרחוב ישב שכב לו על הרצפה איזה חסר בית, מנסה לישון,
לפניו היתה מונחת כוס עם כמה מטבעות ומידי פעם עברו אנשים וזקו
מטבע נוסף לתוכה. מעניין אם האיש שמח כשזורקים לו מטבע או כועס
כי רעש המטבעות הנופלים לכוס מעיר אותו למציאות, חשב.
הוא המשיך ללכת מחליט לא לזרוק מטבע בטח בעולם החלומות יותר
טוב לו חשב.
הוא שם את פעמיו לעבר הים. הרוח מקררת את גופו ואת נשמתו.
כשהגיע לחוף התיישב על החול הלבן והרך. הטיסה שלו חזרה לארץ
הייתה לעוד חודש וכשביקש להקדים אותה גילה כי אין כרטיסים.
המקום הזה הופך אותי למשוגע אני לא יכול לחכות כל כך הרבה זמן.
כל יום שעובר אני מאבד עוד קצת מנשמתי, אני כבר לא שולט בעצמי,
עושה שטויות נותן לחופש המוחלט להשתלט עלי ובדרך דורך על אנשים
ועל עקרונות שגיבשתי לעצמי במהלך חיי חשב.
הוא קם והחל צועד לעבר המים. כשהגיע למים עצר. באופק שטה לה
ספינה שנראתה לו דומה לזו שבסדרה ספינת האהבה. בכלל הכל כאן
נראה לו לקוח מאיזה סרט הוליוודי או סדרת טלוויזה, כל האנשים
המחייכים והזיוף שבחיוך שלהם.
הוא החל שוב צועד נכנס אל המים וממשיך ללכת. מאחור, על החוף ,
צפו כמה מהאנשים המזוייפים בזר שנכנס למים עם הבגדים וצועד
לעבר האופק. כשראשו נעלם מתחת לפני המים התפזרו כולם כאילו לא
קרה דבר, כאילו אנשים שצועדים במים לעבר האופק זה דבר שרואים
כאן כל יום. רק בן אדם אחד נשאר, לבוש בבגדים מרופטים עם זקן
עבות תודה הוא מלמל בעברית והחל צועד לעבר המים.