נטע מילים / דם כחול |
הוד מעלתה
תכול חיוור
היא הדורה והיא גאה
כולם מפנים את המבט
כשהיא עוברת
הנתינים הזעירים מצטופפים
רחוק כל כך נמוך ליד
הקרסוליים הדקיקים
נוגשת לא נגישה
היא משפילה
שמורות עיניים
אבק אפור צללית על
עפעפיה הכבדים
היא מעפעפת בריסי המשי הגדולים
אין איש שמשתקף בתהום
האישונים הרחבים
אדום נפרש שטיח ריק
בדרך למיטה נואשת
הוד מעלתה פורשת
ולובן הסדין נכתם כחול
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|