אני מחכה לפגוש, אולי, בעתיד,פרימה בלרינה. אמיתית. אולי אפילו
מקורית. אתה יודע - משנות השלושים, כשהריקוד הזה עוד קסם
למישהו מלבדי.
בגד הגוף הוורוד, נצמד לגיזרה דקיקה ומפוסלת של רקדנית
בלונדינית, עם שיער ארוך שאסוף עכשיו מגולגל ומהודק בקפדנות
לראשה החיוור. לרגליה -
רגלי גפרורים שבריריות - זוג נעלי בד, מיוחדות לריקוד, ומצופות
פייאטים כסופים ונוצצים.
פרימה מדונה. פרימוס. פריזאוס. לפני זאוס. כמה לפני ? תקופת
האבן, ימי הביניים, סוף עונת התפוזים - מתי ? לא יודע. אני לא
איכר. זה לא העיקר, מה שחשוב זה לא להניח, להזניח, בטח שלא
לשחרר.
תניח - פריזום, או לא. אתה תמיד אדם חופשי ברוחך.
פרימה מדונה בלרינה, עומדת בשדה של שיבולת שועל
כתומה ואביב מלבלב, כותנה לבנה פורחת. ביד אחת היא מרימה
בקלילות מדומה (כיאה לזיוף בעולם השעשועים, שם הרי הכל קל
ופשוט) סלסילה מלאת אבנים כבדות, ובידה השניה מניפה מטה, שרביט
קסם שבכל תזוזה מותיר אחריו אבק כוכבים. קסם.
וכנפיים לה לבלרינה. דהויות מרוב שימוש, כמעט שקופות. נקודות
זהב פזורות עליהן. למעלה בשמיים ניפרשת קשת בענן כמו מניפה
ציבעונית מרתקת בשלל ניחוחות.
יש בה עוז רוח מושך. חופה חלש למראה, אך למעשה חזק הוא לאין
שיעור. היא ניראית סתמית משהו, כמו עוד אחת בת בליעל סתומה,
אבל נפשה אמיצה כמו נפשה של הבתולה מלורן - ז'אן ד'ארק. וכשהיא
רוקדת. אלוהים אני נשבע שליבי עוצר  מלכת ומתחיל לרקוד איתה
בתוך חזי. שעוני חדל מתיקתוקו ומחוגיו פוצחים בטנגו.

אני מאמין שיש לי סיכוי לפגוש פרימה בלרינה.
הרי זוהי משאלה סבירה. או לפחות סבירה הרבה יותר מחיי נצח או
להתעשר בפיתאומיות. לא אעז לבקש יותר ממך. אפילו תיהיה דג זהב
ותציע לי שלוש משאלות. רק לפגוש פעם אחת בחיי פרימה בלרינה.
כשאמות יאמרו הבריות שהייתי איש מקורי. וזה לא במיקרה, אני
מתכונן לכך כל חיי. אולי יפסלו את דמותי באבן שיש יוקרתית,
למרות שאסתפק אפילו בברונזה, בשביל הבראנז'ה, אף על פי שאנני
שחצן.
זה מגיע לו יאמרו. חי חיים צנועים הצדיק.
מסכן, כל שביקש בחייו לעצמו היה לפגוש איזו נקבה שיודעת לרקוד
ובעלת שם עולמי בכישוריה אלו. איזו צניעות ! מרוב דאגה לזולת
והתחשבות בכל אלו שלא שפר עליהם עולמם, כמו ששפר עליו עולמו
שלו, עם אילן היוחסין שלו, הלך בזמנו הפנוי, ומילצר בבית בושת
במחשבה שזה בית תמחוי.

היה לי חלום להכיר את איינשטין. לא הזמר, המדען עם הליפה
בשיער. ולגנוב לו את תורת היחסות. שכולם יחשבו שאני הגיתי
אותה. שכל אחד,
אפילו אחד כמוני מעיירת פיתוח קטנה אי שם במקום הכי לא חשוב
בעולם, שאין לו מושג קלוש מהי תורת היחסות, יכיר את השם שלי -
דוד לוי.
במקום תורת היחסות אני נאלץ לקשור את שמי בשערוריה רב מינית
סקנדליסטית עם איזו פרימה בלרינה מפורסמת. ומובן מאליו שאני
מפיל עמי השאולה עוד רבים ומושחתים ממני.

יקראו לה מרילין, או אפריל, או או ליונה, או יעל. עדינה תיהיה
ורגישה. היא תפרוץ בבכי רע ומר כשתישמע על הסבל בעולם ועל הטבח
בשטחים.
היא תיהיה ...כבר אמרתי        פ ר י מ ה   ב ל ר י נ ה ???