שבילים נסתרים ממוחך הקודח
צרופים אבני-ספקות חלקים.
"הכיצד? האמנם? הייתכן?"
הרוח תפזר תקוותייך,
משב אשליותייך.

שבילים נסתרים מליבך המתבונן
שזורים בנרות-דרך שבירים.
"אתה עוד שואף אל חיקי?"
הרוח תסטור סתירות בלחייך,
צפי לילותייך.

שבילים נסתרים מעינייך הכחולות
מטומאים במליחות אין סופית.
"האין מזור לעצבות סופנית?"
הרוח תשיק יהלומייך,
מצבת דמעותייך.

שבילים נסתרים מפיך המיובש,
מילות-סרק מתאלמות מהמציאות.
"הוא כבר לא יחזור,
הוא כבר לא..."
הרוח תדעך ותשקוט,
פרימת החוט.