"עכשיו יש לי חבר חדש בדמשק" - ענה שגיא, שבעצם רק הקשיב לשיר
המדהים "שמיייח", ולכן לא יכל לשמוע את ההעלבה הפומבית של נטע,
וכך נמנע האסון שיכל היה לשבש את כל עניין השליחות ולהפוך
לטלנובלה טיפוסית בערוץ 3. אם כן תפסו להם שני הנביאים את
המקומות האחרונים באוטובוס, והאוטובוס החל לעשות את דרכו במורד
היציאה מהעיירה הירוקה לעבר המרכז הסואן, כשאת דרכו מלווה
נעימה ברקע היישר בקולו הערב של שגיא.
לאחר חמישים ושניים ימים הגיע האוטובוס לייעדו. נטע ושגיא הודו
לנהג הנחמד וירדו מן האוטובוס במהירות, מביטים דוממים בספסל
העץ הקדוש, המקושט חרא של דרורים. נטע ושגיא הסתכלו זה אל זו
במבט מלא הבעה, ושוב חזרו להביט קדימה. לאט לאט, החלו להעלם
האנשים מהפוקוס של שני הנביאים, אח"כ השמיים איבדו את צבעם
הכחול והפכו לאפורים, כך גם העצים, ואפילו החרא של הדרורים
הפסיק להסריח וקיבל מראה זרחני בצבע אדום (נפלאות הכימיה). ורק
הספסל, נראה שצבעו הירוק-עמוק רק התחזק, קימוריו המתכתיים רק
נראו יותר חלקים ובוהקים, ושני הנביאים התאפקו שלא לרוץ
ולהשתחוות למקום מושבו של אלוהים.
"שיואו!!! דודי בלסר!!!!!!!!!!" - נטע צעקה לפתע למראה פרסומת
קסטרו שהיתה מרוחה על בניין בת"א הסמוכה, והכל חזר לקדמותו,
ולצבעו המקורי, אפילו החרא חזר להיות סתם חרא. שוב סכנת
הכישלון אפפה את השליחות. נטע הביטה מסביבה והתוודעה לנזק
הנוראי שגרמה. חוסר אונים מוחלט גרם לנטע להרים את שגיא בשתי
ידיה כמשקולת ולסובב אותו באוויר. לאחר חמישים ושניים סיבובים,
שניהם נפלו תשושים ונרגשים על הרצפה הקדושה.
לאחר ביצוע הטקס רוח הצ'יקי חזרה לנחות עליהם, והם חשו כיצד
תהליך ההיטהרות מתחיל. שוב נעלמו האנשים, ואפילו הכלב שנדבק
לרגלה של נטע בזמן הפולחן נעלם כלא היה, החרא של הדרורים חזר
לצבעו האדום, והספסל ניעות לזרוח שוב בירוק עמוק, ולבהוק
בקימוריו... עתה התקרבו שני הנביאים בצעדים זהירים, שמא רוח
אלוהים תעזבם במידה ושוב יחטא אחד מהם, הספסל נהיה קרוב מתמיד.
ליבם של הנביאים החל לפעום בחוזקה, וזיעה החלה לבצבץ על מצחם.
אט אט התיישבו השניים על הספסל המקודש. הם הקפידו לעשות זאת
יחדיו למען הפגשת הספסל עם הישבנים תחול בזמן אחיד.
תהליך ההיטהרות הושלם בהצלחה.
שגיא ונטע החלו להרגיש עצמם בעולם אחר. אקסטזה אפפה אותם.
קהל גדול התאסף סביבם ומעטים אף שאלו:
"הגם שגיא ונטע בנביאים?"
ורק נטע ושגיא ישבו, מאושרים ומחייכים מהנירוונה שנחתה עליהם,
עד שהחל שגיא לחשוש שמא המשטרה תעצור אותם על עוון התמסטלות
בפומבי. אך גם שגיא וגם נטע (לשם שינוי) ידעו שמלאכתם לא תמה ,
אלא רק החלה. והם ידעו שבכל רגע הם צפויים לקבלת תורתו של
אלוצ'יקי.
"אתם מוכנים" הם שמעו קול מאחוריהם (הם לא התייחסו להמשך
המשפט: "...להפסיק עם השטויות?? אתם מפחידים את הבן שלי!" )
הם קמו מהספסל ביחד והלכו ברגל לעבר העיר הנכספת תל-אביב.
חמישים ושניים ימים ערך המסע, ולבסוף הם הגיעו לרחוב במרכז
העיר. היה זה רחוב באזל.
שני הנביאים הרגישו את רוח הקודש קרובה, אך שלא כמו משה ועם
ישראל במדבר, לא היה להם שום עמוד עשן שידריך אותם בדרכם, ואם
כך נאלצו לרחרח בעצמם אחרי הרמז האחרון בהחלט - שייתן להם את
התורה ויהפכם לחלק מרכזי בהיסטוריה. מסע החיפושים היה קשה
וארוך - הם עברו 51 חנויות ודוכנים - בוטיקי בגדים שיצאו מכבר
מן האופנה, חנויות מוזיקה פירטיות כופרות ללא אף דיסק של פינג
פונג, חנויות דגים, מעדניות רוסיות עם ראשי חזירים מטלטלים
מהתקרה, מועדוני נערות ליווי סיניות ואפילו ביקרו בדוכן פלאפל
של עמוס עוז (שלוש כדורי פלאפל ב5 שקל - רק היום!) שהסביר
בנימוס שכיום רק אלוהים יכול להרשות לעצמו להיות סופר ולהתפרנס
מזה בלי חלטורות. ואז, הם הגיעו לחנות ה52. החנות הקטנה נקראה
"תולעת ספרים". הם נכנסו לחנות מיואשים ומהססים מעט. ליד הקופה
עמד אדם זקן, קטן קומה וקרח. הוא הצר את עיניו למראה שני
הנביאים הנכנסים לחנות. נטע ושגיא התבוננו בפליאה מסביבם.
החנות הוצפה בכמליון עותקים של אותו ספר. שמו היה "הכושי"
וכותבו היה לא אחר מ... מ...
"רועי צ'יקי ארד!" צעקו השניים בשמחה. הם חטפו עותק אחד מן
המדפים ודפדפו בספר התורה בהתרגשות רבה, תוך כדי צחקוקי הקלה
ושמחה.
המוכר ניגש אליהם ואמר:
"לא! מפגרים! אני צריך להגיש לכם את זה!"
"אוי, סליחה.. " הם אמרו. נטע חטפה משגיא את התורה והעבירה
למוכר.
המוכר חייך אל הספר הצבעוני ועיניו אורו. הוא רכן על ברכיו
והגיש לשניים את התורה.
הרדיו המיושן שעמד על החלון הפסיק את השיר האינפנטילי התורן של
בריטני ספירס, צפצופי המכוניות בחוץ התעמעמו עד שנעלמו לבסוף,
צחוק הפריחות שבדיוק עברו מול החלון התחלף בפליאה ומבט מלא
הערצה לשני הנביאים. למעשה כל בני עם ישראל נעמדו דום. לפתע
קול רם נישא מהשמיים "לכושי הגדול שעון גדול. ואף על פי כן,
מסתכל הוא לאחור בתקווה שדבר מה מעניין יתרחש". נטע החלה לבכות
חרישית , שגיא החל למלמל את התפילה החדשה ששמע זה הרגע, ורק
הפריחות בחוץ התלחשו להן, על כמה ש-"שיואו לאלוצ'יקי יש קול
סקסי."
המוכר הביט בשני הנביאים, אשר מילאו את מצוותם והחליט שהגיע
הזמן.
הוא אחז במצחו והחל לקלף את העור מפניו, שני הנביאים עמדו
דוממים אל מול המחזה המדהים. מאחורי מסכת המוכר הזקן נגלה להם
יהוה הקדוש.
"צ'יקי ישמור!" צעקה נטע.
"למען הצ'יקי!" צעק שגיא.
השניים הביטו זה בזה בשמחה. הם הצליחו במשימתם.
נטע ושגיא פצחו בשירת הכושי, ובדילוגים הם יצאו מהחנות לעבר
הכביש הריק והחלו לרקד עליו, מאושרים עד מאוד.
לפתע הגיחה ממקום לא נודע מכונית ספורט אדומה ודרסה את שני
הנביאים.
אפילוג:
לאחר שהחלימו מפצעיהם בבית החולים הלל יפה נודע להם שאינם
נביאים עוד. אלוצ'יקי אכן מימש את זממו והעביר את הנבואה.
לצביקה הדר. ולאורלי ויינרמן ששיתפה איתו פעולה ושהמכונית
האדומה שדרסה את שני הנביאים-לשעבר היתה שייכת לה, אך מעולם לא
הצליחה התביעה להוכיח את קשרה למעשה. וכך, מאוכזבים קמעה חזרו
שני הנביאים-לשעבר לשבת על רצפת חדרה של נטע, תוך אכילת במבה
מסיבית שהעמידה בסכנה ממשית את קיומם של מיצי קיבותיהם..
חמישים ושניים ימים עברו מאז אותו יום נוראי בו גילו נטע ושגיא
את הצד המכוער של אלוהים. הם רצו לנקום, רצו לנקום באלוהים.
ולכן הם ישבו ליל שבת יחיד וכתבו את מעלליהם, את סיפור מסעם
אחר האמת השקרית..
סיפור זה עבר מדור לדור, וסופר בחג מיוחד, חג המלפפון שנחוג
ביום הזכיה המרשים של להקת פינג פונג במקום ה23 באירווזיון,
והסב לשני הנביאים-לשעבר והאמנים-לעתיד כבוד ופרסום רב, אף על
פי שנגזל מהם להרשם בספרי ההיסטוריה. אך עבר זמן וגם סיפור זה
נשכח מליבם ולב העולם, ותורה חדשה החלה להחליף בהדרגה את
אלוצ'יקי, כשיום אחד נטע אחרת התפרצה לחדרו של שגיא אחר עם
דיסק נושן של להקה בשם אינפקציה שמצאה בעליית גגה של סבתה, תוך
שהיא פולטת בקריאות חרישיות אך רמות "ראיתי את האור!!! ראיתי
את האור!!!".
הזכויות שמורות לנטע סופר, שגיא ילטוס וכמובן, הגיבור שלנו-
רועי צ'יקי ארד. 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.