גיא דגן / שיר למירי |
באתי במדי הנח"ל שלי, שנרטבו לחלוטין בגשם הזועף.
נשבעתי שכף רגלי לא תדרוך שוב במקום הזה. לא רציתי לפגוש אף לא
אחד מהפרצופים הישנים. הכל היה חרא בתקופת חיי שם.
חוץ ממנה.
ושם, בתלולית הבוץ, המורה היקרה שלי מהקיבוץ.
השיר הזה מוקדש באהבה לאישה שבעצם היותה היא, פשוט, עשתה את
חיי לנסבלים .
מירי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|