מאז שדוד זוכר את עצמו הוא רצה להיות שמשון הגיבור. הכל התחיל
בגן הוא לא זוכר בדיוק מתי אבל ישר אחרי שהגננת סיימה לספר להם
את הסיפור על שמשון הגיבור הוא ידע מה הוא רוצה להיות.
בימים הראשונים אחרי המקרה בגן ההורים שלו חשבו שזה יעבור לו
לבד, שזה מן היתפסות כזו של ילדים קטנים והילדים בגן חשבו שזה
נורא מצחיק כי דוד צריך להיות דוד המלך ולא שמשון הגיבור. אבל
את דוד זה לא עניין, הוא רצה להיות שמשון הגיבור.
אחרי כמה חודשים ההורים שלו התחילו ממש לדאוג ואפילו חשבו
לשלוח אותו לאיזה פסיכולוג שיבדוק אם הכל בסדר אבל הם ירדו מזה
אחרי תקופה מסוימת כי לא רצו שהוא יסתובב כל החיים בהרגשה שהוא
דפוק.
אחרי כמה שנים שדוד כבר היה בבית הספר הוא הבין שזה לא כל כך
בריא לספר לכולם שהוא רוצה להיות שמשון הגיבור כי כל מי ששמע
על זה, גם החברים הכי טובים שלו, חשב שהוא ילדותי, טיפש או סתם
מטורף. ההורים שלו ... ההורים שלו כבר שחכו את זה מזמן.
בגיל 18 ממש לפני הגיוס החליט דוד לעשות את הצעד הראשון. הוא
ניגש למשרד הפנים ושינה את שמו לשמשון. אפילו את שם המשפחה שלו
הוא שקל לשנות לגיבור אבל החליט לחשוב על זה עוד קצת כי עם שם
כזה כולם יחשבו שהוא משוגע.
את ההורים שלו זה הכה בהלם הם לא הבינו מה פתאום הוא שינה את
שמו ובנוסף היה תקוע להם איזה זיכרון מתקופת הגן של דוד אבל הם
לא ממש הצליחו לתרגם אותו ולזכור מה היה.
את הצבא דוד התחיל בגדוד של הנח"ל. הוא היה חייל טוב, הרבה
מוטיבציה ורצון ואולי זה מה שפגע בו כי באחד הקווים  בשטחים
שהגדוד שלו עשה. אחרי כמה לילות בלי שינה כשדוד היה שפוך לגמרי
הוא פלט לאחד החברה שהוא רוצה להיות שמשון הגיבור ואת כל
הסיפור, החל מהגן. והבחור ישר חשב שהוא משוגע ורץ לספר את זה
לאחד הקצינים וזה העביר את המידע הלאה. וככה דוד סיים את
שירותו הצבאי במשרד של הקב"ן בתל השומר עם פרופיל 21 על סעיף
נפשי.
בחודשים שאחרי ישב דוד בבית מדוכא, לא יוצא בקושי אוכל הוא
הרזה כמה קילוגרמים טובים שבמקרה שלו לא היו מיותרים בכלל. ואז
יום אחד במן החלטה של רגע החליט דוד לקחת את עצמו בידיים.
שמשון הגיבור לא היה מתנהג ככה חשב. דוד מצא עבודה בכלל לא רעה
בתור ברמן באיזה פאב תל-אביבי ובימים עבד בתור שליח של פיצה
פצץ בסנטר. התכנון היה לחסוך כמה שיותר מהר סכום נכבד של כסף
ולטוס לטייל בהודו, לנקות קצת את הראש. וכן, חלפה בראשו המחשבה
שאולי שם יצליח להפטר מהצרה הזו שנפלה עליו באותו יום בגן,
ושמאיימת להרוס לו את החיים לאט לאט.
אחרי 8 חודשים בהם קרע את התחת חסך דוד מספיק כסף ונסע לקנות
כרטיס טיסה. דוד סוף סוף הרגיש שהשיגעון הזה של להיות שמשון
הגיבור מתחיל לצאת לו מהראש.
יום לפני הטיסה החליט דוד שזהו הוא נפתר מהשיגעון באופן סופי.
הוא נסע שוב למשרד הפנים ושינה את שמו חזרה לדוד. באוטובוס
חזרה הביתה אפילו ישבה לידו מישהי יפה שממש מצאה חן בעיניו.
היא התחילה לדבר איתו ודוד חשב שהיא אולי אפילו מנסה להתחיל
איתו ומשום מה סיפר לה את כל הסיפור הזה מהגן ועד לאותו הרגע
ולמרבה הפלא היא השיבה לו שגם לה היה איזה קטע כזה פעם שהיא
חשבה שהיא אסתר המלכה אבל היא לא לקחה את זה כל כך רחוק כמהו,
בכל מקרה דוד השתכנע סופית שהיא מנסה להתחיל איתו לאחר שהיא
ביקשה את הטלפון שלו. כשהוציא דוד את הטלפון שלו כדי לרשום את
המספר שלה התפוצץ האוטובוס.
להלוויה הגיעו ממש מעט אנשים. משפחה חבר או שניים ועוד מישהו
שדוד הכיר פעם בצבא וכולם הסתלקו מהר מאוד אחריה כאילו באו
מתוך חובה וחוסר נעימות ולא מתוך רצון לחלוק לדוד כבוד אחרון.
בכלל ליחידים שהיה ממש עצוב זה להורים של דוד שנשארו זמן רב
אחרי בוכים על הקבר הפתוח.
על המצבה של דוד כתבו ההורים שלו שמשון ולא דוד כי הם לא ידעו
שדוד שינה את שמו חזרה באותו היום ובכל מקרה אני חושב שגם אם
ידעו או חשדו הם בחרו להתעלם כי בשבילם דוד תמיד יהיה גיבור.