סוף השנה של חטיבת הביניים הגיעה, ואיתה גם הגיעה הספר מחזור
בספר המחזור, קיבלנו בסופו ארבעה דפים אשר בהם אמורים חברים
לכתוב ברכות וכאלה... ממש רעיון נחמד... לצערי, או למזלי (כי
אז לא הייתם רואים את היצירה הזו) הצלחתי למלאות רק שלושה
דפים, ודף אחד אצלי נשאר ריק.

כמספר שבועות אחרי תחילת החופש (היום בבוקר) לא נרדמתי כל
הלילה, והחלטתי לעבור על ספר המחזור.
בסביבות שמונה בבוקר, גל של השראה תפס אותי, והחלטתי שאני חייב
לעשות משהו עם הדף הריק הזה.
אני יכול לסכם את כל מה שכתוב בו, ואני יכול לחלוק עמכם את גל
ההשראה שנפל עליי באותו בוקר, בוקר של זכרונות.

וכך נכתב בספר:

"אז?...

פה זה נגמר? כל הפלג התחתון, כל ההתחלות שהיו, הכל נשכח?
זהו העמוד האחרון של ספר המחזור שלי לסיום כיתה ט'...
הרבה אנשים אומרים מתרגשים לעלות לשנה הבאה.
הרבה באים בהרגשה של "משנה הבאה גדולים יותר ואנו נעשה חיים כל
הזמן", והרבה אחרים באים בסגנון של כלא, ומתבכיינים כבר מעכשיו
שמשנה הבאה הם יצטרכו לקרוע את התחת או שיקרעו אותם.

ואני?

אני...אהההה...אין לי מושג... אני מאלה שמקווים שהכל יהיה
בסדר, מקווים להנות, מקווים להצליח, ומקווים לא להשבר ולאכזב
או לשם שינוי להתאכזב...
אחרי שעברתי קצת על הספר, הבנתי קצת את האנשים שגדלתי איתם, את
האנשים שהכרתי ואת האנשים שאותם אני מכיר עכשיו...

הכתיבה הזאת,

היא בעצם סיכום חיי עד כיתה ט'...
אני גאה במי שאני, אני גאה במה שאני ולכל מקום שאני יכול להגיד
שהגעתי אליו, אני גאה במי שהכרתי ובמי שמכיר אותי, במי שאהבתי
ובמי שאהב אותי, במי שאני אוהב ובמי שאוהב אותי.
אני גאה בעובדה שיש לי חופש החלטה, שיש לי חופש, חירות עצמית,
שהגשם לא מרטיב אותי היום ושאני יכול להתמודד עם
כללללללללללל......... העולם.

"יומני היקר,"

זוהי הפעם האחרונה (והראשונה) שלי, ואין בכוונתי להגזים פה.
אני אתגעגע לתקופה הזאת למרות כל מה שסבלתי ומה שעבר עליי...
לטוב, ולרע.
יומני היקר, שהתקופה הזאת לא תשכח ותהיה לי זרה לעולם... בבקשה
ממך...
  שלך תמיד,
       עד לספר מחזור הבא

"ותן שהרגע הזה לא ישכח לעולם"

Aviv "DT [Deep-Throat]" Uzan
5/7/2002