אתמול בלילה שוב חלמתי עלייך. לא דיברנו הרבה ,רק חייכת אלי,
וחיבקת אותי ,ואמרת לי כמה שאת אוהבת אותי וכמה שאני חשוב לך
וכמה שחייך היו ריקים וחסרי משמעות בלעדי.
התנשקנו והרגשתי הכי מאושר בעולם.

בבוקר התעוררתי עם חיוך על הפנים, ולא הפסקתי לחשוב עליך.
קיויתי שנפגש שוב.
נראה לי שראיתי אותך בבית קפה בתל אביב שבוע שעבר.
אבל זו לא היית את.

כל החיים,כל החיים אני מחפש משהי כמוך.מישהי שתידאג לי ,ותאהב
אותי,ותרצה רק את מגע שפתיי,ולשמוע מה מציק לי  ולמה אני
עצוב.
מישהי שתיצחק מהבדיחות המטומטמות שלי,שתהנה לראות איתי סרט
בהצגה שנייה ביום שישי בקולנוע.

מישהי כמוך.


הימים עוברים ,והפעם היה נדמה  לי שראיתי אותך עוברת לידי
ברחוב.
רציתי לקרוא לך,לצעוק בשמך,לומר לך שבלעדיך אני אפס,כלום.
שאת הסיבה לכך שאני חי.ומחייך.

אבל אני לא יודע איך קוראים לך.
אף פעם לא ראיתי אותך.
אף פעם לא נפגשנו.
את האהבה האמיתית שלי ,שעוד לא מצאתי...