העולם המהיר והעצבני שלנו, דופק כמו שעון. האדם המודרני, שנגרר
אחריו, הופך להיות כמוהו, מהיר, עצבני, מפנים את רגשותיו וזקוק
לסיפוק מיידי ומהיר לרצונותיו.
ניתן לכנות את האדם הזה, "האדם המיידי". זהו הזן החדש מסוג אדם
שקיים כיום על הכדור הארץ. שאיפותיו של אדם זה הן שרצונותיו
הרבים המשקפים את האדם לפי תכונותיו ואופיו, חייבים להתממש
בזמן שלהן הוא מקציב.
ניתן להבחין בין שני סוגים של התרבות האנושית, כאשר הם מתחלקים
ל: ORALITY ו LITERACY , כאשר הראשונה מתייחסת ומבוססת על יחסי
פנים מול פנים, והשניה על טכנולוגית הדפוס. עם לידתנו, היינו
בני תרבות ה ORALITY שבה אנו מפגינים סובייקטיביות, מרוכזים
בעצמנו ושואפים לסיפוק צרכים מיידי. ככל שהתבגרנו נמשכנו אל
תרבות הLITERACY ,שמאפיינה הוא בית הספר. בו למדנו להכיר את
המילה הכתובה ולהשתמש בה, הבנו את הגישה האובייקטיבית לבעיות,
התרגלנו לחשיבה מופשטת והכרנו בחשיבותה של דחיית סיפוקים.
כיום, המדיום הדומיננטי בתרבות האנושית היא הטלוויזיה.
הטלוויזיה, יש בה דגש על המילה המדוברת והיא מעצבת מחדש את
התרבות במתכונת של יחסים בין אישיים ותקשורת של פנים אל פנים.
התוצאה לדבר, היא יצירתו של האדם המיידי, דהיינו - שואף לסיפוק
עכשווי ומהיר. תמיד נוכל לראות איך הטלוויזיה משפיע במגוון
פרסומותיה הגורמים לאדם להפוך ליותר מודרני, שלא תמיד מתבטא
לטובה. ניתן לראות לדוגמה, "כבס ולבש", פרסומת כזאת מבטא את
המיידיות שאליה נכנס האדם.
אפשר לכנות את הדור כיום, "דור הטלוויזיה". דור זה ,המכיל
בתוכו את הגוון הצעירים, שולט היום בעולם. ניתן להבחין בו ע"י
מאפיינים פשוטים, כגון: לבני דור זה יש נטיה לקונקרטיזציה
לאומת החשיבה המופשטת שהיתה נהוגה, יש להם שאיפה לסיפוק מיידי
לאומת דחיית סיפוקים שגם היא היתה נהוגה. אפשר לתת בתור דוגמה
למציאת בני אדם שהפכו להיות בני דור הטלוויזיה, למשל במוזיאון,
איש מהדור הקודם, שכונה "דור הספר" , בוחן את הייצירות המוצגות
שם, עובר אחת אחת ונכנס לעולמם המופשט, לאומת אנשי "דור
הטלוויזיה", אנשים אלו יעברו במהירות על כל התמונות והיצירות
ולא יתמקדו על יצירות שונות אלא ירפרפו בעניהם בקלילות, הם לא
יבחנו אותם אלא רק ישאפו לרצות את סיפוקם, להנות מיצירות
המוצגות בשלל צבעים.
אז איך אנחנו נפטרים מהביה המידית הזאת?
כנראה זה מה שנגזר עלינו להיות, שכן אנו אוכלים את מה שאנחנו
בשלנו לעצמנו. זאת דרך חיים כנראה, חייבים לחיות איתה, עד
שהאנושות הקיימת, תמצא לה תרבות אחרת שלא משגעת את יצרו של
האדם. |