פנס קטן האיר את הצומת. לבד, הוא נתן חיים לכל האנשים החשוכים
שעברו תחתיו. כי מה שאתה לא רואה לא קיים בשבילך- הסביר הפנס
הקטן לעמוד התאורה הארוך והמסורבל. האנשים שיצאו מחושך לאור
כמו קמו לתחייה מול אורו הרך הצהוב של הפנס. הפנס אהב לספר
סיפורים על האנשים השונים שהאיר. בכל הסיפורים כמובן היה הוא,
הפנס, הגיבור הגואל אדם מחשכתו. הבעיה שלו היתה שחוץ מעמוד
התאורה המסורבל והדי טיפש יש להודות לא היה מי שימשמע את
סיפוריו. לפנסי רחוב הרי אין פאבים חשוכים שבהם יוכלו להעביר
את הזמן בשתיה וסיפורים. זאת מכמה סיבות, הראשונה היא כמובן
העבודה האחראית שלהם שדורשת פיכחות מלאה בכל שעה. השניה, פנס
וחשיכה? לא מסתדר, והפנסים היו עצלנים מדי מכדי לשנות נורמות
של מראה פאבים. שלישית והסיבה העיקרית היא שפנס רחוב לא יכול
לרדת מעמוד התאורה שלו ולחזור אחר כך. הרי בית הנורה בעמוד
התאורה היא מקדשו של כל פנס רחוב. בלעדיה הוא מת. סטית מהנושא-
מזכירה לי מנורת הלילה שלאורה אני כותב- תחזור לסיפור. אני
חושב לשדך בין המנורה לפנס אבל אל תגלו להם. שוב, הפנס אהב
לספר סיפורים והוא היה משנן אותם כל הזמן כדי שכיצא לו לספר
סיפור הוא לא ישכח אף פרט. היו לו סיפורים על נשים זקנות עם
סלים וסיפורים על נערים שעצרו לעשן סיגריה (הרחק מעיני אמא)
ולבלוש אחרי בנות כשהם נשענים בנון שלנטיות מגוחכת על עמוד
התאורה. סיפורי צעקות, מריבות , אהבות ונשיקות. הוא הרהר
בסיפורים האלה ובחלק הנכבד שהוא נטל בהם כשאל מעגל האור הצהוב
פרצו שני אנשים. הם צעקו אחד על השני וקיללו. הפנס הביט
בעניין. הנה הוא החייה עוד דרמה מהחיים. איך הוא אוהב לשחק את
אלוהים. אחד מהאנשים הוציא והפנס רעד בהנאה. שורה ראשונה בכסא
היחיד להופעה חד פעמית של קולנוע האור. החיים של פנס הרחוב.
הפנס עקב אחרי שני האנשים שחיפשו מקום פתוח להנחית מכה. האיש
עם הסכין ניסה לדקור והשני נסוג. שלא יגמר לעולם שר הפנס לעצמו
כשהנשוג שלף אקדח. בעל הסכין קפץ עליו וניסה להשתלט על האקדח.
הפנס טפח לעצמו על השכם במאטפוריות, אתה נותן חיים להצגות הכי
טובות, התמוגג. כדור נפלט מהאקדח. נשמע נפץ של זכוכית. לפי
התאוריה של פנס הרחוב הירייה השניה שנורתה לא נורתה באמת כי לא
היה מי שיאיר על שני האנשים הרבים. הכל חושך עכשיו. תזהרו לא
לדרוך על הזכוכיות.