עזאת: אמא, תגידי לאבא שיעביר את המלח.
פאטימה: אי אפשר.
עזאת: למה, מה אין מלח ?
פאטימה: יש מלח, אבל אין אבא, אבא מת, החיילים הישראלים ירו
בו.
עזאת: אה. טוב אז תגידי לסלוואח שתעביר לי את הלחם.
פאטימה: אי אפשר.
עזאת: למה, מה סלוואח מתה גם כן ?
פאטימה: לא סלוואח בסדר, אבל אין לחם, אין לנו כסף לקנות לחם.
עזאת: אז מה יש לאכול ?
פאטימה: רק מלח זה מה שיש לנו לאכול, רק מלח, אני מצטערת
עזאת.
עזאת: אבל אמא, כבר שלושה חודשים שאנחנו ניזונים ממלח, בוקר
צהריים וערב מלח, אני לא יכול יותר.
פאטימה: אללה ווא אכבאר, אללה.
עזאת: אמא, כל הקטע של האללה ווא אכבר מוציא אותך ערסית, בכלל
עד מתי נמשיך עם המשחק המפגר הזה.
פאטימה: עד שילכו מה CNN, עכשיו תהיה ילד טוב, אחר כך אני
אזמין לך פיצה.
עזאת: יא אללה איזו יציאה הבאת עם הפיצה, קרעת אותי מצחוק.
פאטימה: זה הומור שחור.
עזאת: אבל אמא מה אנחנו הערבים מבינים בהומור שחור ?
אנחנו עם כזה של שיניים רקובות שצוחק מבדיחות שטחיות, כמו
הרשלה של היהודים אבל יותר מטומטם כיאה לנו, אין לנו את העומק
הספרותי ואת היכולת הצינית לצחוק מאפיזודות גרוטסקיות.
פאטימה: קוס אמאק, מילה לא הבנתי- מאיפה הבאת זה ?
עזאת: אמא תגידי מתי אאבד את בתולי ?
פאטימה: וואלה מה זה השאלות האלה, נראה לי יותר טוב תצא החוצה
למהומות, אולי עדיף שידפקו לך איזה כדור גומי למוח.
any way, יום יבוא ותמצא מישהי שממש תאהב, תתארס איתה, תתחתן
ואחר כך תאבד את בתוליך.
או לחילופין תאנוס איזו תיירת שוודית.
עזאת: אמא תגידי, מצצת פעם לאבא ?
פאטימה: תגיד אתה לא חושב שנסחפנו קצת , מה זה השאלות האלה,
ממתי בן שואל את אימו כאלה שאלות, למה מה זה נראה לך פה כפר
היפים של נודיסטים  שיש פתיחות, זה כפר ערבי מסריח בעזה, אני
לא עונה לך הפעם.
עזאת: אז לא הבנתי בסוף, באמת תזמיני פיצה ?