גל רגב / הכסא |
מול המוניטור אני בוהה, ומרגיש איך הכעס
מתפוגג והייאוש את מקומו תופס.
זו דרך סלולה מראש, הכיוון ידוע
אסור להיכנס. אך אני נמשך כמו תמיד,
למקומות שחורים, אפלים, היכן שהפחדים שולטים,
היכן שלא אוהבים, היכן שננטשים.
אמרו לי לחייך אבל כל מה שאני יכול לעשות זה
לעצום את העיניים ולישון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|