1. חוץ. לילה. תחנת אוטובוס.
אלעד כבן 17, גיטרה ארוזה בנרתיק על גבו, לבוש בגדים שחורים,
קיטבג צבאי מלא מונח לידו. הוא בודק מסביב שאין אף אחד בסביבה.
רק הרוח נשמעת. הוא עומד בתחנת אוטובוס כשאקדח מכוון לרקתו.
הוא מושך בנצרה, ובדיוק אז נשמעת חריקת מכונית.
מהמכונית נזרקת זונה, כבת 35-40, לבושה בגדי עור, עקבים
גבוהים, ואיפור כבד.
היא מתקרבת לתחנה, ומתיישבת, ואלעד מכניס במהירות את אקדחו
לתיק.

2. פנים. ערב. בחדר של אלעד.
אלעד מתיישב על המיטה, מכבה סיגריה.
אלעד: לוסי...
(לוקח את הגיטרה ומתיישב על המיטה)
אין לך מושג איזה יום היה לי... שוב לא הלכתי לבית הספר,
והסתובבתי איזה שעתיים, ואז איזה זקן מהרפת צעק לי "פרחח"!
(מחקה את קולו) (אחרי מס' שניות)
לוסי, קרה לך פעם שהרגשת שאת יכולה פשוט למות משעמום?? נמאס לי
כבר מהקיבוץ הזה! כל החיים שלי תקועים!!
אלעד מתרומם מהמיטה, ונרגע מעט מסערת הרגשות, מחבר את הגיטרה
למגבר ומתחיל לנגן מנגינה עצובה.
מבחוץ מתחילות להישמע צעקות 'שקט', אלעד מגביר את המגבר עד
שהצעקות נעלמות.
פתאום אמו מתפרצת לחדר
אימא: אלעד! אני מבקשת ממך להנמיך!
(אלעד מפסיק עם כניסתה ומדליק סיגריה)
לא מספיק שכל הקיבוץ יודע שאתה לא הולך לבית-ספר, אתה גם צריך
להעיר את כולם עם השטויות שלך?!?!
(טורקת את הדלת ומיד פותחת אותה שוב)
ותפסיק לעשן!! בסוף תיחנק פה!!
אלעד ממשיך לנגן, זמן ארוך, עד שהוא מניח את הגיטרה ונרדם.

3.  פנים. בוקר. החדר של אלעד.
אלעד מתעורר מרעשים שנשמעים מבחוץ. הוא מסתכל החוצה, ורואה
שלבית ממול נכנסה משפחה חדשה, ולא מייחס לכך חשיבות.
הוא מרים את מבטו לחדר הצופה אליו, ורואה בחלון ילדה, בערך
בגילו, מסתכלת עליו.
אלעד: לוסי, את רואה בבית ממול? את רואה את העיניים שלה?
(עם המשפט האחרון הוא נראה כאילו נשימתו נעתקה מפיו)
הוא מחבר את הגיטרה למגבר ופורט, נראה שעון ליד מיטתו שמצביע
12 בדיוק.

4.  פנים. בוקר. בחדר של אלעד.
שעון מעורר מצלצל, ומראה על השעה 12. אלעד קופץ מהמיטה, מיד
מחבר את לוסי, פורט, מרים את הראש, ועיניו נפגשות עם העיניים
ממול. אלעד מתחיל לנגן.
שעון מעורר מראה על השעה 12. אלעד מתעורר בקושי, ולאחר זמן מה,
מסתכל בשעון ורואה כי השעה 12:05. הוא קופץ מהמיטה במהירות
ומסתכל בחלון, שם הוא כבר רואה את הילדה מחכה...
מיד מחבר את לוסי ופורט...
שעון מעורר מצלצל, ומראה על השעה 12, המיטה ריקה. מבט לחלון -
שם אלעד עומד עם לוסי, מחובר ודרוך, מסתכל בשעון ומחכה...
הילדה נכנסת, ושוב הוא פורט.

5.  פנים. אחה"צ. החדר של אלעד.
שעון מצלצל 12, אלעד קם, מתחבר למגבר, פורט, מרים את ראשו, אך
עיניו לא נפגשות עם העיניים ממול. היא לא נמצאת שם.
ה"שוק" השקט נקטע כשאימו של אלעד מתפרצת לחדר, אלעד מסובב את
ראשו אליה.
אימא: חזרתי. הלכת לבית-ספר היום?
(אלעד מניע בראשו 'לא' ומסתובב חזרה לחלון)
אימא: (בעצבים) מה? שוב?! זה כבר בושה ללכת לחדר אוכל!!! מה
אתה חושב, שזאת העיר הגדולה?! פה כולם מכירים את כולם!!
אלעד: (מסתובב אליה במהירות מפתיעה וזורק לעברה) הלוואי שזו
הייתה "העיר הגדולה".
אימא: טוב, אולי לפחות תביא קצת תועלת... תקפוץ למכולת
בשבילי...
(לא מחכה לתשובה וטורקת את הדלת)
אלעד אורז את לוסי ויוצא מהחדר.

6. חוץ. אחה"צ. מרכז מסחרי - כניסה למכולת.
אלעד מתקרב למכולת כשלוסי על גבו. פניו מופנים הצידה, לא
לכיוון המכולת, כשדעתו מוסחת ע"י כמה ילדים שמשחקים בצד.
אלעד: לוסי, את רואה את הילדים שם? את לא מרחמת עליהם? הם כל
כך שמחים... (לא מסיים את המשפט)
אלעד נתקל במשהו שקוטע את מחשבותיו. הוא מרים את ראשו, ורואה
שזו הילדה שכנתו.
שניהם שותקים.
אלעד מביע בעיניו שמחה - משום שבאותו בוקר היא אכזבה אותו,
ואילו הילדה נמנעת מיצירת קשר עין.
היא שוברת את הרגע בשיאו, כשהיא משפילה את ראשה, וממשיכה ללכת
בראש מושפל ובמהירות.
אלעד: הם לא יודעים מה מחכה להם לוסי... (נכנס למכולת)

7.  פנים. אחה"צ. החדר של אלעד.
אלעד נכנס לחדר, שולף את לוסי מהנרתיק, מחבר אותה, ופורט.
להפתעתו (הניכרת על פניו) הוא רואה את הילדה ממול נכנסת לחדר.
היא נמנעת מיצירת קשר עין. רק ממשיכה להתקרב לחלון, ואז מוציאה
תער קטן, מעבירה במהירות על ידה, ומיד מתמוטטת.
אלעד מיד מפסיק לנגן.
לפתע אימו מתפרצת לחדר.
אימא: אלעד! אלעד!
(קוראת לו, והוא מרותק לחלון ממול)
(בייאוש ובעצבים)
תראה, אין לי כוח לשטויות שלך, אתה יכול מצידי לעבור לגור אצל
השכנים! אם אתה ממשיך להתבטל פה אתה מוזמן לעזוב!
(אלעד לא מסתובב)
אתה יודע מה? אתה חייב לעזוב!
תיקח את הדברים שלך, ו... פשוט תעוף מהבית!! אבא שלך מוכן
שתבוא ל"עיר הגדולה" רק אל תתלונן אח"כ שהחיים שלך בזבל!
(טורקת את הדלת)

8.  חוץ. לילה. תחנת אוטובוס.
אלעד: מה קרה?
זונה: (נרגעת ופתאום מחייכת בנעימות) קוראים לך אלעד, נכון?
(מוציאה מתיקה קופסת סיגריות, ומציעה גם לאלעד)
אלעד: (לוקח סיגריה) כן, מאיפה את מכירה אותי?
זונה: אה... אני למדתי עם אימא שלך בתיכון... שמעתי עליך עוד
כשנולדת... (אלעד מדליק סיגריה) תגיד מה הקטע ש'ך?!? מה אתה
כזה מדוכא? (אלעד מביע בפניו תמיהה על השאלה) מה זה האקדח הזה?
(אלעד תוחב את האקדח עמוק יותר לתיק) מאיפה השגת אותו?
אלעד: זה מאבא שלי.
זונה: ואיפה האבא הזה?
אלעד: בתל אביב. הוא השאיר לי אותו כשעזב.
זונה: ממש גאון האבא הזה... אז מה הקטע ש'ך?
(אלעד לא מגיב, רק משפיל את ראשו)
אה... אתה חושב שקשה לך... בוא אני אספר לך מה זה קשה...
(אלעד מסתובב לכיוון שלה)
כשהייתי בגילך נכנסתי להריון, וההורים הלחוצים שלי ש"כל הקיבוץ
יודע"...
(אלעד מחייך בהבנה)
לחצו עליי לעשות הפלה, אבל חס וחלילה שהם יממנו... אז נסעתי
לת"א, והחרא הזה שהכניס אותי להריון, מזל שהיה לו קצת כסף...
הוא מימן.
אלעד: אז איך הגעת לזה?
(מעביר מבט מזלזל על בגדיה)
זונה: אחרי שהוא מימן ת'הפלה, הוא נסע חזרה, והשאיר אותי
שמה... אפילו כסף לאוטובוס לא היה לי...
(אלעד מהנהן)
אז איזה אחד מהרחוב הציע לי עבודה, כ"מלווה מקצועית" (מחייכת)
- ככה הוא הגדיר את זה... אז זהו...
מאז נשארתי.
אלעד: ולמה לא ניסית לברוח?
זונה: (צוחקת) רואים שאתה תמים... זה לא כל כך פשוט...
אלעד: אז ככה זה בת"א?
זונה: בשבילי כן.. אבל לא לכולם...
(קמה מהתחנה ועוזבת אל מאחורי התחנה)
אלעד חוזר אל מאחורי התחנה, מוציא את האקדח מתיקו, מהרהר רגע,
ואז זורק את האקדח לשיחים, וחוזר לתחנה.
אוטובוס עוצר בתחנה, אלעד מכבה את הסיגריה ועולה לאוטובוס.
נהג: לאן?
אלעד: מה הכי רחוק שאתה מגיע?
נהג: (מחייך, ומהנהן) זה יהיה 24 שקל.
אלעד משלם לנהג ופונה לכיוון המושבים.
במושב האחורי הוא רואה את הילדה, תחבושת על פרק ידה, ומזוודה
למרגלותיה.
אלעד: (מחייך) לוסי - משנים מקום משנים מזל.
אלעד ניגש למושב האחורי, הוא והילדה מתחילים לדבר.



 


כל הזכויות שמורות ל-מ.ר