כשאני זוקפת את צוואר הג'ירפה שלי, נדמה לי שהראש שלי נוגע
בעננים.
הם אומרים שיש לי גוף של ילדה. בעיקר בגלל שבכלל אין לי ציצים.
הסתכלתי בציור שהוא צייר אותי אתמול רק במגפיים שמגיעות עד מעל
לברך. אני נראית שם מעוותת כזאת, כל כך רזה שהעצמות שלי
בולטות, הגוף בלי הציצים הזה שלי עומד שם בצורת סימן שאלה, כמו
"מה אתם רוצים שאני אעשה עכשיו?"

אני תלויה לו בכל החדר. הייתי רוצה להיות תלויה שם באמת, לא על
ניירות, ביקשתי, אבל הוא לא הסכים. הוא אמר שהגוף שלי הוא כל
כך לבן ונקי ומושלם, הוא בחיים לא יתקע בו נעץ. "אז תמסגר
אותי!" הצעתי. הוא אמר שאין לו כוח לשטויות שלי עכשיו והוא
נורא עייף כבר מהבוקר. הייתי צועקת עליו משפט שמתחיל ב "אם אתה
באמת אוהב אותי אז..." אבל זה חסר טעם, כי הוא לא באמת מסוגל
לראות פנימה. אם הוא היה יכול אז הוא היה יודע שכל מה שאני
רוצה זה נעצים ומסמרים בתוך העור שלי, גוף לבן על קיר לבן,
תלויה ומחייכת בכל פעם שהוא נכנס לחדר.

אני רובצת על הספה שלו כל היום, לבושה רק בתחתונים וגופייה, כי
נורא חם עכשיו. אני נמצאת שם כל הזמן, עושה לרוב כלום, מחכה
שיבוא לו מצב רוח, ואז הוא נכנס ואומר לי "בואי" ואני מתפשטת
והוא מצייר אותי. בלילות מבקרות אצלו כל מיני נערות מכל מיני
סוגים וצבעים ואני שומעת אותם מלמטה גונחים וצוחקים ונורא רוצה
להתחלף איתן ולהיות הנערה שלו. הייתי רוצה שנזדיין כל היום,
בין ציור לציור, אבל הוא אומר שאני קטנה מדי ושהוא בחיים לא
יזיין אותי כי אני הציור שלו והוא לא מזיין ציורים. לפעמים אני
עושה סצינות ובוכה ומרביצה לו, למרות שאני יודעת שזה לא מזיז
לו.

אתמול הוא צייר אותי עם דם. הוא עשה לי כתם אדום כזה בין
הרגליים ושאלתי אותו למה והוא אמר "תמימות".לא כל כך הבנתי למה
הוא התכוון ונזכרתי שאחות שלי סיפרה לי שכשבפעם הראשונה שוכבים
עם גבר אז יורד דם. ידעתי שהדם שהוא צייר לי שם הוא דם של
זיונים ולא של מחזור נגיד, וזה רק בלבל אותי יותר כשהוא אמר
ש"תמימות".
אמרתי לו שהוא צייר לי דם כי הוא רוצה לזיין אותי ושירד לי דם
והוא נתן לי סטירה. אמרתי לו תודה והוא נתן לי עוד אחת.
זה לא נעץ, אבל זה קרוב.

23/02/01
נכתב בהשראת ציור של אגון שילה, אותו ציור שבראש הדף