"... השנה במגמה יש עשרה בנים וחמש בנות" אמרה המורה למוסיקה,
טניה, בשיעור המוסיקה הראשון שלנו ואני הרגשתי לא שייך כי לא
הכרתי שם אף אחד מהילדים. אני חדש בתיכון, עברתי לכאן מת"א
לפני חודש. אני מנגן תשע שנים על פסנתר, מגיל 6, ואני מאוד
אוהב לנגן לכן נרשמתי למגמת מוסיקה שנשמעה לי אחלה מגמה- במקום
ללמוד כימיה כמו כל הכיתה (מי שלא במגמה) ויהדות אני לומד
מוסיקה. בזמן שטניה הסבירה על המגמה הסתכלתי על התלמידים
במגמה... מעט מאוד בנים והמון בנות. הייתה שם בת אחת עם תלתלים
בלונדינים מהממים ועיניים חומות מיוחדות מעניין איך וקראים לה?
מעניין על מה היא מנגנת אחרי השיעור הלכתי לפסנתר והתחלתי לנגן
כמה שירים שאני אוהב והבת המהממת הזאת שואלת אותי איך קוראים
לי ואני שאלתי אותה איך קוראים לה ועוד שאלות והתברר בסוף
שקוראים לה טופז (איזה שם נפלא!) והיא מנגנת שמונה שנים על
פסנתר ואח"כ היא ניגנה שיר שמאוד ריגש אותי והיה לי מוכר אז
שאלתי אותה איך קוראים לו והיא אמרה "סונטת ליל ירח" וואו איזה
שם אגדי... חשבתי... ממש כמוה...
חזרתי  לכיתה שלי וישבתי ליד חבר מהכיתה ששמו עודד. במשך שיעור
היסטוריה עם המורה הכי משעממת שיש בעולם רשמנו אחד לשני
פתקים:
"ממצב עודד?" רשמתי.
"הכל טוב אחי" הוא רשם.
"אז בהפסקה אני רוצה שתבוא ותעשה לי סיור בבית הספר תראה לי את
הכיתות, השכבות, המקומות, הקפיטריה, הבנות"
"מה אני מדריך טיולים בע"מ?! סתם... אין לי בעיה אני יעשה לך
אחלה של סיור ומהסיור הזה תצא עם יותר ידע מהידע שתצא מהשיעור
הזה..."
בהספקה הוא קיים את הבטחתו ועשה לי אחלה של סיור- הסביר לי על
כל המקומות הכי "אינים" ועל הבנות הכי "שוות". למרות כל הבנות
שהראה לי עדיין חשבתי על טופז מהמגמה.
בשיעור שאחרי ההפסקה למדנו ספרות עם המורה עידית שכל  השיעור
ניסתה להצחיק אותנו בבדיחות שלה (" אם לסבתא שלך היו גלגלים
היא הייתה חברה באגד") ובירידות על ילדים ("יש לך רגל סקסית
אבל זו לא סיבה לחשוף אותה")

"היי טופז" אמרתי לטופז שבאה להרכב. הרכב זה קבוצה של תלמידים
עם כלי נגינה שונים שמנגנם ביחד. מגמת מוסיקה מתחלקת ל-2 סוגים
של למידה:
1. למידת תיאוריה- לומדים בעיקר את התיאוריה של המוסיקה.
2. הרכבים- מנגנים ביחד או שרים ביחד או שניהם.
לנו במגמה היו הרכב ג'אז, הרכב רוק, הרכב קלאסי והרכב שירה.
כל תלמיד צריך להיות לפחות בהרכב אחד. אני מייד נרשמתי להרכב
הקלאסי (כן, כן, אני אוהב גם מוסיקה קלאסית) ורציתי גם להירשם
להרכב ג'אז או רוק אבל לא היה ממש מקום.
בהרכב הקלאסי המורה הייתה טניה, רכזת המגמה. היינו בהרכב חמישה
תלמידים ותלמידות. שלושה פסנתרנים (טופז, ספיר ואני) ושני
גיטריסטים- בן ובת. המטרה של ההרכב הייתה ללמוד מוסיקה בחלק
המעשי ולהכין אותנו לקראת ערב המגמה שהיה אמור להיות בחודש
יוני. בערב המגמה כל אחד מהמגמה מנגן/שר לפחות שיר/יצירה
אחד/אחת.
טניה נכנסה לחדר והסבירה לנו יותר בהרחבה על ההרכב "לקראת ערב
המגמה צריכים להיות בהרכב הקלאסי ארבע יצירות שתנגנו באותו
ערב.  שתי יצירות ינגנו ארבע ידיים בפסנתר ושתי יצירות ינגנו
שתי גיטרות ופסנתר. אני אבחר את השירים שתנגנו בהתאם לרמה
שלכם. אתם יכולים לבחור עם מי אתם רוצים להיות ויש לכם עכשיו
10 דקות לבחור עם מי אתם רוצים להיות.מיד הלכתי לטופז ושאלתי
אותה אם בא לה לנגן איתי ב-4 ידיים. "זה יהיה הכי  טוב כי
אנחנו פחות או יותר באותה רמה ולכן נוכל לנגן יצירה שתתאים
לרמה שלנו" הסברתי לה אבל בעצם זו לא הייתה הסיבה היחידה
שרציתי לנגן איתה.
טופז חייכה אלי ואמרה "בטח למה לא?" וכך יצא שספיר אמורה לנגן
עם שני הגיטריסטים: דנה ותום ואני אמור לנגן עם טופז. לספיר לא
הייתה בעיה כי ממילא דנה הייתה חברה טובה שלה ודנה הייתה גם
ידיה טובה של תום ולכן הכל הסתדר על הצד הטוב ביותר.
באותן שעתיים של הרכב טניה בחרה לנו יצירות לנגן וצילמה לכל
אחד מאיתנו תווים כדי שנתאמן גם בבית. אני וטופז קיבלנו יצירה
של חמישה עמודים של תווים (די הרבה) ועוד יצירה של שני עמודים.
אני וטופז היינו אמורים לנגן ביחד סימפוניה תשיעית של בטהובן
וולס קצר של מוצרט. מה שעודד אותי למרות היצירות הארוכות שנתנו
לנו להתאמן  הוא שאני אנגן עם טופז...