ישר שמביטים בה מבחינים. יש לה עצב תמידי בעיניים. עצב שאי
אפשר להסתכל בו הרבה זמן,ובמקרה שלי,אפילו לא מבט חטוף. כל פעם
שאני רק מביטה לעברה אני ישר מתמלאת רחמים,היא כל כך דורשת את
זה,כל כך.. יש בה עצבות מסוימת,שאין לי מושג מהיכן היא
הגיעה,אני רק יודעת שהיא שם. גם שהיא מחייכת,הפנים למעשה לא כל
כך משתנות,חוץ מחיוך קטן בזוית שפתיה.
הדיבור הראשון שלי איתה היה מוזר מאוד. ושאני אומרת דיבור,זה
לא רק 'היי' ו'ביי',או 'מה המצב?'- במקרים שאני ממש נחמדה.. זה
דיבור של ממש,עם טיפה יותר עומק. בחיים לא היה לי האומץ לשאול
אותה מאיפה העצבות הזאת הגיעה,ולמה היא תמיד ממוקמת לה בפרצוף
ולא רוצה לעוף משם? היא כל כך נהנת מהעצבות הזאת? ממה שהפנים
שלה משדרות? איזה בן אדם שפוי מסוגל לזה... גם באותו
דיבור,שהיה למעשה וירטואלי(שוב הודות לאיסיקיו) לא יכלתי לשאול
כלום.. כי איך שהתחלנו לדבר הפנים שלה הופיעו לי מול
העיניים,ולא יכלתי לומר כלום. סתם יצא לי משהו שטותי.. אז גם
שלא מדברים איתה פנים מול פנים,הפנים שלה פשוט צצות לי מול
העיניים,פנים שלא מרפות,שרק אומרות לי 'תרחמי עליי,תרחמי..'
ואני אפילו לא יודעת על מה לרחם! אף פעם לא גילו לי למה,ואני
כמובן,לא מעיזה אפילו לשאול. אני,עם כל האומץ החבוי בי שיודע
להתפרץ מעולה בדר"כ,הפעם נשאר טוב טוב בתוכי ומפחד לצאת. אולי
הוא מפחד מהתגובה.
אני לא יכולה לרחם על מישהו,במיוחד לא עליה,ההיא עם הפנים
המעצבנות האלה,שרק דורשות רחמים,בלי הסברים בכלל,בושה! ועוד
איזה שם יש לה,בדיוק השם שאני שונאת. השם שנהגתי להתעלל בו בכל
תקופת היסודי שלי(לא בכוונה,ההיא דרשה את זה..).הילדה המעצבנת
של הכיתה בילדותי,היה לה שם זהה,והנה שוב נחתי על אותו שם,רק
שהפעם היא לא מעצבנת! היא אדישה,היא שקטה כזאת,תמימה
מידיי,מידיי שזה מעצבן.. רק אני רואה את כל הרחמים האלה? רק
אני?!?! אני לא הוזה,זה בטוח.. אני יודעת טוב מאוד מה שאני
רואה,ואני בטוחה בכך. יש לי אפילו הוכחה,לא יכלתי להמשיך
ולשמור את זה בבטן ועל כן שאלתי עוד מישהי,מישהי חביבה
אפילו,החברה הכי הכי שלי. אבל היא צחקה. 'רחמים?'. ומתישהו גם
היא הבינה.. כי אי אפשר שלא להבין.. שזה רחמים
מעצבנים,מיותרים!

אבל הרחמים האלה שהיא דורשת,כנראה גדולים מידיי עבורי,כי אני
לא יכולה להביט בה,לא יכולה. הפנים האלה,שצועקות לעברי,כל פעם
מחדש 'תעזרי לי,תרחמי עליי',כבר לא עובדות עליי יותר, הן כל כך
גורמות לי להעיף לה סטירה בפנים,בכזאת הפשטות,סטירה! להרביץ
לה,להרוג אותה במכות.. בגלל זה אולי אני מעדיפה לא לשאול
שאלות.


מבוסס על סיפור אמיתי(חוץ מהסוף,אני לא אדם אלים:)
אתם לא חייבים להבין הכל! אנשים שמכירים אותה נהנו וגם אני,וזה
הכי חשוב! אם עוד מישהו נהנה גם,מה רע?!