היא סגרה את הריצרץ של מגפיה השחורות. שערה הבלונדיני התבדר
ברוח הקרה שנשבה מכיוון הים. מעילה החום הישן עזר לה להתמודד
מול הקור בצורה די משביעת רצון. היא פסעה לאורך החוף לבדה
בצעדים איטים ונינוחים. הייתה לה את התחושה שאף אחד לא יצליח
להבין אותה.
היא תמיד נראתה טוב. כעת היא נראתה אפילו עוד יותר טוב לאחר
שצבעה את שערה לבלונד. כעת השיער שלה השתלב בצורה מהממת עם
גוון עורה ועיניה הבהירות. זה, באופן טבעי משך אליה גברים
רבים. היא דחתה אותם באופן שיטתי. בהתחלה בצורה מנומסת, אבל
כשאותו מחזר התעקש, היא ידעה לפגוע בו בצורה כזו שהוא לא היה
מעז יותר להתקרב אליה.
היא הרגישה שהיא רוצה להיות לבד. לא ליצור קשר רציני, ובטח שלא
להתחתן עם אף גבר לעולמים.
שרר בתוכה איזשהו רגש מריר, נחלת העבר, ששינה את היכולת הטבעית
שלה ליצור קשר עם גבר.
כמעט שלא היו לה חברות, אבל היה לה ידיד אחד שלו סיפרה הרבה
ממה שעובר עליה. לעיתים היה צריך להתמודד מול מצבי הרוח הרעים
שלה, שבהם המרירות התפרצה עליו ללא כל מחסומים.
מבט עיניה היה ממוקד בנקודה לא ברורה בחלל, מפספס את גלי הים
הכחולים, והחוף הזהוב שסביבה.
הרוח שנשבה מכיוון הים התחזקה. ענת פנתה לשוב חזרה אל המדרגות
המובילות לרחוב העילי.
לאחר מספר שניות היא שמעה קול רעש מנוע מאחוריה. סקודה כחולה
ובתוכה שני בחורים בשנות העשרים המוקדמות לחייהם. הנהג ,שדווקא
נראה די טוב, צעק לעברה של ענת בקול בעל מבטא ערבי: "את צריכה
טרמפ?"
ענת הסתכלה עליהם בחטף וענתה "לא, תודה".
המכונית המשיכה לנסוע אחרי ענת באיטיות, אלא שבאופן פתאומי לקח
הנהג את ההגה שמאלה, עקף את ענת, וחסם את דרכה.
ענת הסתכלה בצורה יותר יסודית מקודם על שני הנהגים. העיניים
שלהם שידרו אליה רעב ותשוקה.
היא עקפה את המכונית במהירות והתחילה לרוץ. הבחור שישב ליד
הנהג יצא מהרכב ותפס את ענת. הוא השכיב אותה בכוח על החול,
כשפניה כלפי מטה. ענת ניסתה להיאבק בו, אלא שהפחד שיתק אותה.
הנהג יצא מהרכב, והצטרף לחברו. הם הושיבו את ענת על החול,
כשאחד מהם אוחז בידיה מאחורי גבה, והשני מוריד מעליה את מעילה,
תולש את החולצה ואת מכנסי הג'ינס שלה מעליה בכוח.
אז הוא מוציא סכין, מצמיד את הסכין לגרונה של ענת ומסנן בין
שיניו :"יא זונה, תני לנו את עצמך יפה, למה עם לא ,אז זה הסוף
שלך, את מבינה?
ענת, רועדת מפחד, הינהנה בראשה.
הבחור צחק ברשעות "ילדה טובה" ותלש את חזיתה מעליה."אולי אפילו
תיהני. יש לי אני חתיכת כלי."
הוא חתך את תחתוניה בסכין.
ענת שכבה עירומה על החוף החשוך. לא היה סיכוי שמישהו יעבור שם.
כבר לא היה לה כוח להיאבק.
הערבי שתפס אותה מאחורה, השכיב אותה על הגב, פתח את מכנסיו
ודחף את איבר מינו לתוך פיה של ענת.
ענת נשכה בכוח את איבר המין. הבחור האדים וצעק מכאב. הוא סטר
על הלחיים של ענת בחוזקה " נאלדינק, יא זונה, חשבנו לעשות לך
את זה בעדינות, אבל זה לא הולך אתך, אז נעשה לך את זה בכוח.
הוא לקח מחברו את הסכין, לחץ אותה ללחי של ענת, ושוב דחף את
איבר מינו לתוך פיה- "תמצצי , זונה, תמצצי."
חברו מקדימה הפשיט גם הוא את מכנסיו ותקע את איבר מינו לתוך
ענת, כשהוא עולה ויורד מעליה. לאחר מספר דקות הם התחלפו.
ענת קיותה שהיא חולמת. כל הסיטואציה נראתה לה לא מציאותית.
הסיוט לא נגמר. הם השכיבו אותה על הבטן, וחדרו אחד אחרי השני
לתוך פי הטבעת שלה. הכאבים היו איומים, אבל ענת פחדה לצעוק.
עוד מעט זה ייגמר, זה חייב להיגמר , חשבה לעצמה.
לאחר שהם באו על סיפוקם באופן מלא, וענת הייתה מלאה בנוזלי
הזרע שלהם, הם קמו מעליה והנהג אמר לה:"חסר לך שתספרי למישהו
מה שקרה כאן היום. אנחנו נמצא אותך ונהרוג אותך,דירבלק."
ורק אז הם הניעו את רכבם ונסעו, כשהם משאירים מאחוריהם את ענת
ערומה ונאנקת מכאב, לחסדי רוחות הים.