לא מוכן
שהייתה
שתהיה
מוקפת לבן
משי.
פניה
הן מוארות באורו של פנס הבימה
איפור כבד גורם
הוא
להילה
מסביבן.
באכסדרה שכולה
תפאורה עשויה שברי כלים
כמו ספינה טרופה.
שברי עץ, חבלים קרועים.
כאשר
עשן מיתמר
מבין אצבעותיו
סיגריה
רוקדת היא לפניו.
עוד אנשים
צוחקים
מאולכהולים, כלי קיבול
היא רואה אותם
רואים אותה
ונבוך במקומה.
טבעי
המקום הזה
בשבילה, לא
בשבילך
היא בו כמו דג
באמבטיה.
אך אך אך התפאורה
ידיו מעשי אמן
מקעקע את המציאות שבחוץ
המציאות פה הרבה יותר ממשית
יש לה ריח
מתוק עד
שהשפתיים נצרבות.
הג'אז צליליו העצובים
מפכחים אפילו את אדי המשקה
מזכירים לכל את רגע ההקאה
ואת הבוקר.
איפה היא איה
הלכה
לאן ומי הוא זה
שתפס את המקום הזה שלה
אין הוא
יאה לך
ורק תנופת הבד העדין
בשעת הסיבוב והקידה
נשארים הם לרגע
קצר.