[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







צחי אבנור
/
הפרידה האחרונה

אשד שכב גוסס במיטת בית החולים העירוני. מסביבו ישבו בני
משפחתו, בוכים, יודעים כי כעת השאלה היא רק "מתי?".  אשד נפגע
לפני כשבועיים בפיגוע תופת קטלני ליד תחנת האוטובוס. מחבל
מתאבד התפוצץ וכתוצאה מכך שלושה אנשים נהרגו ועוד כחמישים
נפצעו. אשד נפצע אנושות והובהל לבית החולים. הרופאים ניתחו
אותו במשך כעשר שעות אך ללא הואיל. הם הצליחו לייצב אותו
ולהשאיר אותו בחיים אך מערכות גופו היו חלשות מידי וזו הייתה
רק שאלה של זמן מתי הן יקרסו סופית.

מכל חבריו, מכריו וקרוביו, אשד כבר נפרד. לכולם אמר מספר מילים
והם אמרו לו. מכולם זכה לחיבוק אחרון. רק לא ממנה. היא ידעה על
מצבו הבריאותי של אשד, שכן הייתה בת-כיתתו, אך בכל זאת, במשך
השבוע שהוא שכב גוסס בבית החולים היא לא באה לבקרו, אפילו לא
התקשרה אליו לברר מה שלומו או שלחה איגרת "החלמה מהירה" או
משהו בסגנון. למרות כל התנחומים ולמרות שכולם שם ניסו לעודד
אותו אשד היה מאוד עצוב ומדוכא, לא בגלל המוות, אלא בגללה.

עיניו של אשד נעצמו. לפניו הוא ראה פתאום את מלאך המוות. מלאך
המוות היה לבוש בברדס השחור שלו שכיסה את גולגולתו ואת גופו
השלדי, ביד ימינו הוא החזיק חרמש נוצץ ומעל ראשו זרחה הילה.
"אני כבר מת?" שאל אשד.
"עדיין לא. אתה בשלב המעבר. כעת אני אמור לקחת אותך." השיב
בנעימות מלאך המוות.
"אני לא יכול למות. אני פשוט לא יכול." אמר אשד  בדחיפות
ובהילות.
"אל תדאג. זה בכלל לא כואב. בכלל, אני מוצא את המוות כדבר
מאוד...." כאן גירד מלאך המוות בידו השמאלית את פדחתו
"...משחרר."
"זה לא זה." אמר אשד. "המוות לא מפחיד אותי בכלל. פשוט אני לא
יכול ללכת בלי שנפרדתי ממנה."
"ממי?" שאל מלאך המוות.
"מסופי, בת-כיתתי, הילדה שאני אוהב."
"היא אמורה לבוא אליך?" שאל מלאך המוות.
"אני יודע שהיא תבוא. היא טובה. היא מוסרית. היא טהורה. היא
חייבת לבוא. היא תבוא." אמר אשד באמונה חזקה ובדבקות דתית של
חסיד ברסלב."
"נראה לך שהיא תבוא תוך שבוע?" שאל מלאך המוות בלי שינוי בטון
הדיבור שלו.
"אני מניח שכן." אמר אשד "שבוע זה זמן סביר לכל הדעות."
"אוקיי" נד מלאך המוות בראשו "אתה נשמע לי בחור נחמד אז אני
מוכן ללכת לקראתך. אני נותן לך ארכה של שבוע. אני מקווה שבפרק
הזמן הזה סופי תבוא לבקר אותך ותוכל להיפרד ממנה. בכל מקרה,
בעוד שבוע אני בא לקחת אותך."
עיניו של אשד נצצו.
"תודה... תודה רבה..." הוא מלמל בשמחה מהולה עם תקווה.
מלאך המוות חייך, נופף בחרמשו ונעלם.

אשד פקח את עיניו והסתכל ברחבי החדר. הוא לא ראה שום מלאך אלא
רק את משפחתו הקרובה. הם בכו מרוב אושר כאשר הוא התעורר.
"כבר חשבנו שאתה מת" יבבה אמו.
"עדיין לא." לחש אשד חלושות.





עבר שבוע. סופי לא הגיעה לבקר. היא לא התקשרה אליו בטלפון
ואפילו לא שלחה מכתב. שאר חבריו לכיתה כבר הספיקו לבקר אותו
עוד כמה פעמים במהלך אותו שבוע. ככל שחלפו הימים יחסו לאלה
שבאו לבקרו היה אפאתי יותר וגרוע יותר. אם בהתחלה הוא חייך
אליהם, דיבר אליהם וחיבק אותם, עתה הוא פשוט התעלם מהם ומידי
פעם זרק הערות ציניות וכל מיני תובנות פסימיות על החיים.

הגיע ערב היום השביעי. עיניו של אשד נעצמו עוד פעם. הוא שוב
ראה לנגד עיניו את מלאך המוות. מלאך המוות שוב היה לבוש באותו
ברדס שחור, עם אותו חרמש ביד ועם אותה הילה זורחת מעל הראש.
אשד הזדקף ונשען בידיו על המיטה כאשר פלג גופו העליון ניצב
למיטה ולרגליו.
"עבר שבוע." אמר מלאך המוות בקול עובדתי וחסר רגש לחלוטין. אשד
לא ענה.
"היא באה להיפרד ממך?" שאל מלאך המוות, מנסה לנסח זאת בטון
אמפתי ומביע עניין.
אשד פרץ בבכי.
"אני מבין שלא." אמר מלאך המוות בקול רגוע וחסר רגש.
"בבקשה" התחנן אשד "תן לי עוד זמן. אני יודע שהיא תבוא..." הוא
בכה "היא חייבת...".
מלאך המוות לא אמר כלום ונתן לאשד לבכות ולהתחנן במשך מספר
דקות.
"גם אתה  וגם אני כבר יודעים שהיא לא תבוא. אין עוד טעם
לחכות."
"בבקשה, תן לי רק עוד כמה ימים..." בכה אשד.
"מצטער" אמר מלאך המוות "אני לא יכול לתת לך יותר זמן. נתתי לך
כבר די והותר."
"זה לא פייר!" הזדעק אשד.
"זה בהחלט לא הוגן" אמר מלאך המוות בקשיחות "נהגתי בך מלפנים
לשורת הדין. עכשיו בוא."
"אתה לא יכול לקחת אותי! אתה פשוט לא יכול! אני לא בא!" צעק
אשד.
"שקט!" גער בו מלאך המוות "אתה לא תשבש את הסדר הטוב של
הדברים! בעולם שכולו כאוס רק למוות יש משמעות ואני לא אתן לאף
אחד להרוס אותה!"
אשד פרץ בבכי קורע לב. הוא לא יכל להשלים עם העובדה שלא זכה
להיפרד כדת וכדין מסופי, אהובתו היפה, החכמה וטובת הלב. מלאך
המוות הניח את ידו השמאלית על כתפו הימנית של אשד.
"התנחם בכך שבמקום שאליו אתה הולך לא תרגיש שום כאב. אין
משמעות לכאב בתהום הנשייה."
אשד נשכב על מיטתו. ארשת מלנכולית עטו פניו. נשמתו יצאה מן
הגוף ונשארה קשורה בקשר דק אליו. מלאך המוות הניף את החרמש
והנשמה ניתקה מן הגוף.
"בוא." אמר מלאך המוות ופתח את גלימתו.
הנשמה התכווצה לכדור קטן ונכנסה אל האפילה שבתוך גלימתו של
מלאך המוות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מאחורי כל בדיחה
יש אדם אחד מת.


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/8/02 0:53
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
צחי אבנור

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה