|
כף רגלי השטוחה
דרכה על רסיסי
קערת הקריסטל שנשמטה
אך פסעתי
כהודי מקומט
על גחלים
באיטיות משוועת
מרחפת
אך מדממת
ופתאום צפיתי בי
מהלכת
והיו לי
גבות כחולות
ולבשתי לבן מאודם |
|
|
האדם, יש לו
אופקים. עם הזמן
האופקים שלו
הולכים
ומצטמצמים, עד
אין סוף, עד שהם
הופכים לנקודה.
אז אומר האדם:
זו נקודת ההשקפה
שלי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.