משילה מעליי
את הטיפות האחרונות שנותרו
בגדי הסחוטים
לשלולית היו
שם ניבטות אליי זוג עיני אילה
ואני מביטה בהן
והן אינני
כי אינני עוד.

לעיתים נוספות טיפות אחרות
היו אלו יותר מלוחות
לא תמיד רצויות
אך כה עמוסות
לא יכלתי לגרשן
גם כשרציתי.

היו סערות של חורף
גם בין זרועותיי
למדתי אהבות ותקוות
לא מעט על בגידות ואכזבות
היו שם פנים יותר רציניות
אולי היו הן בוגרות.

היה צחוק פרוע של
פריחת האביב
הביא עימו לבלוב ושמחה
בינכם היה מקומי
שמור היטב,
גם עת סכנה.

לא הכל הבנתי
לא לכל פתרון
אינכם יודעים כמה כאבתי
למראה פניכם העצובים
לקול הגעגוע והבכי
ולדעת כי גם אני
           גם אני.

לקראת סיום,
משילה מעליי
טיפות אחרונות,
נושקת לכם
ילדי ניאון,
אורות קסומים
שנדלקים
   ונכבים
ומבטיחה לכם
    כי עוד אשוב.






4/7/02
1 בלילה.
לילדים שלי.