מה זה, הכל חשוך, אני לא רואה כלום.  "תפוז יואב מלהט, האם
שומע, עבור", נשמע קול בוקע מימיני והכל לפתע חזר אליי בהילוך
מהיר אחורה.  טרם נרדמתי ישבתי פה לתומי, ניסיונותיי האחרונים
להפיג את השעמום כבר הפכו לפתטיים מדיי.  כבר ספרתי את המשבצות
שמישהו הואיל בטובו לצייר כאן על הקיר, איזו השקעה, כל כך הרבה
יצירתיות הוא הפיק מהשעמום, מרשים.  
לפני כן החלפתי את לני, שהיה שרוע על הרצפה, אחרי שהוריד בקבוק
וודקה במהלך השמירה.   לקח לי לפחות רבע שעה להעיר אותו, כל
פעם הוא קם וצעק איזה מלמול ברוסית ונפל שוב לתרדמתו.  הייתי
דיי מבסוט מהקטע, לשמוע את הרוסי צועק במבטאו הכבד, 'ח'ני לא
שומר, ח'ני חולך לשון, ביי ביי', עד שהוא כמעט הקיא עליי, קם
והלך, לא בלי להשאיר ריח חמוץ ומצחין של קיא דבוק על הקיר.  
הגעתי למגדל בטון הזה, לאחר שהלכתי חמש דקות מהמגורים שלנו.  
מישהו העיר אותי וכמעט פלטתי כדור עליו. לא שלא ישנתי כל כך
טוב, בחדר קטן בעל ארבע מיטות, עם ריח מסריח של גרביים נגועות
בפטריות.  חלמתי משום מה שרודפים אחריי סיגריות המנסות לכבות
עליי אנשים ופטריות שלובשות גרביים עם עובש, זה היה נהדר.  זה
היה קולו של שמעון החמליסט, שמנצנץ עלינו כבר מספר חודשים
בחמ"ל, בזמן שאנחנו טוחנים פה כמו כלבים בבית הסוהר. שמעון הוא
בחור דיי מגודל ושעיר, ולכן עקב כך יש לו בעיות בביצים. שוב
בקע קולו של שמעון, 'תפוז יואב, השכמה, אני חוזרת, השכמה, האם
ער, עבור', מצחיק מאוד חשבתי, שמעון הזה עוד יגרום לי לסגור
עשרים ושמונה יום פה.  עניתי לו בקול העירני ביותר שהצלחתי
להפיק, במקרה ואחד מהמפקדים מאזין, 'כאן תפוז יואב, רות
המשך.', לאחר כשנייה חזר הקול, 'אווו, בוקר טוב רמאללה, אני
עולה מולך כבר רבע שעה, רק רציתי לבדוק אם הכל בסדר.', הכל היה
בסדר עד שהערת אותי, יא שמן מניאק, 'רות חיובי, הכל תקין אצלי,
ואיך ביצים אצלך?', יא כדור שעיר ומסריח אחד, 'אל תרתח אל
תרתח, אני אחזור לסרט שלי, ואתה למיטה שלך, לילה טוב', כן בטח,
לילה טוב.  טוב, זה היה שמעון, כולנו אוהבים אותו, באמת.
בעיגול של מטר וחצי רדיוס, חשוך לגמרי, אתם יכולים להבין איך
אפשר להשתגע, ולבסוף המוח מרפה קצת, וללא שליטה, אתה נרדם.
ניסיתי להיזכר שוב, היכן הפסקתי לספור את הריבועים שעל הקיר
קודם שנרדמתי, אבל זו הייתה משימה בלתי אפשרית.  כשאתה מתחיל
להתרכז במשהו לזמן רב, אתה מתחיל להתאפץ, ובנקודת זמן זו,
החושך משתלט וקובע חוקים משלו.  הריבועים מתחילים להסתובב
סביבך במהירויות שונות ובשלל צבעים, מאירים וכבים.  קיבלתי
סחרחורת מכל הסרט ולכן הפסקתי.  
ניסיתי לחשוב על הבית, פנטזיות מטורפות על סקס, סמים וחברים
טובים שאני מתרועע עימם בדר"כ.  כל הנושא דיי מסוכן אני חייב
להודות, גם מתכון בטוח להירדמות, וגם לשביזות מוות, היכולה
להאריך את השמירה פי מספר מונים, זה לא כיף.
הייתי אובד עצות, שעמם לי כל כך.  מאסתי מלשחק ב'סנייק' עוד,
לא היה אור מספק בכדי לקרוא ספר, מזמן שהפסקתי לעשן בשמירות,
פשוט לא יכלתי לעמוד בהוצאה הכספית.  הייתי בדיאטה, כך שלא
הבאתי מזון מסוג כל שהוא.  לא היה כלום, פשוט כלום.  אפילו
שיחקתי עם העניים שלי תופסת לכמה דקות, עד שהם ממש התעייפו.
ברגע מוזר של שטות אמרתי בקול מצחיק, 'ברררולי, מה העניינים?',
לרגע היה שקט כבד, ואז נשמע קול מצחיק עוד יותר, 'הכל בסדר, רק
מבטאים את השם "בררולי", לא צריך להגזים עם ה-'ר'.  רק כשאני
מסטול אתה יכול לקרוא לי כך'.  עשיתי בדיקה לראות אם אני ער,
קפצתי מהכסא ובעטתי בקשר בטעות, בדקתי אם הכל תקין בחמ"ל,
ושמעון השמן ענה לי שהכל בסדר, ושאני אעזוב אותו בשקט כי הוא
רוצה לישון. "כולך מאפן, עד שאתה קורא לי לעזרה לבסוף, אתה
מופתע לשמוע אותי.  נכון שלא נערכה היכרות פורמלית בייננו, אבל
אני ואתה מכירים כבר ממזמן, מימיי השעמום הראשונים שלך בעמדה
הזו."  התעשתי לבסוף, לא ידעתי כיצד להגיב, רק הצגתי את עצמי.
"כן, אני יודע מי אתה, אולי לא הבנת, אבל אני זה שמפיג במקצת
את השעמום המעיק, ומחדיר כל מני רעיונות מטורפים למוחך, כדי
שתוכל לחשוב, ולא תשתגע, חס וחלילה."  נשמע הגיוני, למרות
שבאותו רגע עברה דילמה בראשי, אולי השתגעתי בסוף, ועכשיו אני
בסרט של לדבר עם חבר דמיוני.  'תגיד, איך זה שאני מדבר אליך
עכשיו, כך פתאום?', עדיין היה כל העניין מטורף מדיי בשבילי.
הצצתי בשעון וראיתי איך הזמן פתאום עף, לא, לא בכאילו, אלא ממש
המחוג נע פי ארבע יותר מהר מהרגיל.  "פנית אליי, ולכן עניתי,
לעיתים רחוקות קורה שפונים אליי, אם כבר, אז כבר."  הייתי
בשוק, לא הייתי מוכן למקרה שכזה, לא ידעתי מה להגיד, כיצד
להגיב.  עד שיש לי עם מי לדבר, לשוני מתקפלת ויורדת להסתתר
בקיבה, כזה עלוב.  "אני חש תסכול בך, ולכן אציע לך הצעה לה לא
תוכל לסרב, אתה מוכן?".  נשמע מבטיח, אז בטח, למה לא, "אוקי,
אני אשאל אותך שאלה, איפה היית רוצה להיות כעת מכל מקום אחר,
ותחשוב על כך ברצינות."
מה זאת אומרת איפה אני רוצה להיות עכשיו, זה בטח לא פה, זה בטח
יהיה עם חברה שלי, אולי באיזה מקום נחמד, בעל נוף פסטורלי,
באיטליה או משהו כזה, כן, זה נשמע טוב, 'אני רוצה להיות באיזה
מקום פסטורלי ביופיו באיטליה, עם באנג ביד וחברתי ביד השנייה,
כן'.  "אין בעיה, רק תעצום את עינייך ותקרא שוב בשמי, אתה כבר
תהיה שם, ואני אדאג לחברה, אל תדאג."
כן בטח, הוא עובד עליי בעניים, אבל מה יש לי להפסיד, בכל מקרה
אני צריך להעביר פה עוד ארבע שעות.  איך שהזמן טס עם בררולי.
אני לא יודע אם אני חולם, או שכל זה באמת קורה.  בו נגיד ששתי
ידיי מלאות בכל טוב, באנג ביד אחת וביד השנייה שד מזדקר לו,
והיא מדהימה כל-כך, גופה שזוף וסקסי להפליא, והיכן אני,  מסתכל
מסביב, הכל נראה כה, איך המילה הזו, פסטורלי.  אני מצחקק לעצמי
צחוק משתובב, 'בררולי, אתה חבר אמיתי, דווקא מתאים לי.'  חברה
שלי מסתכלת עליי בתמיהה ועונה, 'אז עכשיו אתה קורה להם בשמות
הא, שם קצת מוזר, אבל אם זה עושה לך את זה, סבבה.'  צחוק משוגע
הדהד מפי, טרוף אחז בי, ויכולתי להרגיש את החופש מהול באדרנלין
זורם בקרבי, הרגשה חמימה כזאת שעולה לך עד לראש, ואז האוזניים
שלך נהיות אדומות כמו ריבת תות.  'תפוז יואב מלהט, הכל תקין
אצלך?', שוב הקול הזה, מה זה, איך הוא קשור.  
איזה באסה, הכל כל כך חשוך, זה היה רק חלום.  קולו של שמעון
השמן בקע שוב, 'תפוז יואב, שוב פעם ישנים?', יא מניאק, מה אתה
רוצה, אני אהרוג את הצמיג נפוח הזה.  'רות, הכל תקין, ולא, לא
ישנים, פה לא משחקים אתה יודע', לא שהוא לא משחק בחמ"ל, בדר"כ
מציק לאיזה בחורה שנמצאת שם עמו.  'אוקי אוקי, אל תכעס, רק
בודק אם אתה בסדר, שלא ירצחו אותך בזמן שאתה ישן או משהו כזה.'
יא שמן זבל מניאק, אני הולך לרצוח אותו.  מעניין אם שוב
בררולי יחזור להפיג את שעמומי שמתחיל להשתלט עליי שוב.  מה
השעה בכלל, ואוו, נשארה עוד חצי שעה למשמרת, ואיך היא עברה
מהר, איזה כיף.  בואנה בררולי, אתה חבר אמיתי, מלמלתי לעצמי.
"תודה אחי, גם אתה בסדר".